‏מה ל#$@$%ל היא רוצה?

‏מה ל#$@$%ל היא רוצה?

לא מעט גברים שואלים את עצמם את השאלה הזאת תוך כדי הרמת מבט וכתפיים בחוסר אונים אל השמיים.

תגידי מה את רוצה ואני אעשה. בשמחה. אבל תגידי?!?!?!

‏בואו נדבר רגע על המרחב שבו זה באמת מפריע – המרחב המיני. שם אולי החוסר אונים הגדול ביותר והדחייה ועלבון והכעס וכל החברים האלה שבאים ביחד.

כשגבר שואל אשה מה היא רוצה הוא יכול לקבל משהו כמו זה:

אני רוצה להרגיש שאני עפה בשמיים כמו נשר, אני רוצה לשכב על עננים וורודים.

אני רוצה לדהור על חד-קרן אל השקיעה כששערי עף ברוח המלטפת.

אני רוצה להיות עטופה בבדי משי צבעוניים. לרקוד עם זאבים. ‏לדהור אל ההרים…

‏ואז יושב גבר פעור פה‏ ‏ולא מבין מאיפה זאת נפלה עליו ומה לעזאזל היא רוצה.

אז מה קורה פה ואיך מפענחים את הקוד הזה?

בת הזוג מביעה חוסר שביעות רצון במיניות. היא אומרת שהיא לא יודעת מה לא בסדר איתה, שאין לה תשוקה, שהיא לא מינית…שהמגע לא נעים לה… שהקצב לא מתאים…

הרבה מאוד גברים שאני פוגש משתוקקים לספק את הרצון של בת הזוג שלהם וכדי להיות מסוגלים לעשות את זה הם רוצים שהיא תביע את הרצון שלה בצורה הגיונית ומפורטת. תגידי שמאלה, תגידי ימינה, תגידי חזק, חלש, מהר לאט…

העניין הוא שבת הזוג יודעת איזה איכות היא רוצה ולא יודעת איך לתרגם אותה לפעולות מעשיות.

איך מתרגמים איכות לפעולות?

סליחה על ההשוואה, אבל זה כמו להבין מה תינוק רוצה כשהוא בוכה וצורח. הוא לא יודע להגיד מה הוא רוצה ואנחנו בכל זאת רוצים להבין ולספק את הצורך שלו.

זה דורש חיבור מיוחד שהוא לא מילולי, אלא גופני, רגשי וכדי להגיע לחיבור כזה, בשביל גברים וגם בשביל הרבה נשים, זה לפעמים ממש לפתח איבר חישה חדש.

אנחנו לא אשמים בזה. זה קשור לאופן שבו מגדלים אותנו מגיל אפס, שבו לשכל ולחשיבה ההגיונית יש עדיפות על הרגש והאינטואיציה. אני אישית לא הייתי מחובר לחוש הזה רוב חיי עד שהוא התגלה במקרה.

לדעתי לכולנו, כבני אנוש, יש את יכולת החישה הזאת, אבל היא הולכת ונעלמת עם השנים ככל שהראש משתלט. אנחנו רוצים להבין בשכל, אבל ההבנה הזאת היא לא משהו שהשכל יכול להבין.

אני קורא לזה – הקשבה גופנית. זאת לא הקשבה למילים, אלא לרווח שבין המילים. זאת הקשבה דרך התאים, לנשימות, לשאיפות ולנשיפות, לאלפי תנודות קטנות שהמחשבה לא מספיק מהירה כדי לעבד אותן ולתרגם אותן, אבל הגוף כן. אפשר ללמוד אותה וזה אפילו לא כל כך קשה.

ההקשבה הזאת גאלה אותי מחוסר אונים מוחלט בניסיון להבין מה בת הזוג שלי רוצה (לא רק במיניות) למצב שאני בכלל לא צריך לשאול אותה, כי אני מבין אפילו לפניה. החיבור הזה מענג אותי ברמה שאני ממש חש את העונג שלה בגוף שלי. כשאני לא מחובר אני מיד מרגיש כי זה מפסיק להיות מהנה.

היא מספרת לי איך היא מתכרבלת בתוך עננים וורודים רכים ומתוקים ואיך היא רוקדת עם זאבים ואני רק מקשיב לה ומחייך מאושר.

אני רק מתקרב לבת זוג שלי באופן מיני והיא ישר נסגרת והודפת אותי

"אני רק מתקרב לבת זוג שלי באופן מיני והיא ישר נסגרת ודוחה אותי. מה, היא לא רוצה להרגיש נחשקת על ידי?"

חלק מהגברים התרגלו לפרש את הדחייה הזאת כ-"האישה שלי לא מינית, מה לעשות", הם מסתפקים במין קצר פעם בשבוע-שבועיים וחלקם פשוט מוותרים על מין.

זה לא כיף שבת הזוג שלך דוחה אותך, ולא כיף להיות "כלוא" במערכת יחסים זוגית שבה צורך מאוד בסיסי שלך לא בא על סיפוקו. איך תספק את הצורך הזה? מה אתה אמור לעשות?

מה מקורו של אותו צורך בהול בפורקן מיני ובסיפוק והאם בת הזוג היא אמצעי לסיפוק הצורך?

בפוסט הקודם (בן זוגי רק מתחיל לגעת בי באופן קצת מיני – והגוף שלי ננעל) סמדר דיברה על התמכרות ואני רוצה להמשיך בקו הזה ולתת מענה גם לגברים שנשארו עם חצי תאוותם בידם.

מכירים את השיר של סחרוף – כולנו מכורים אפילו שיש לנו כזה כאילו…

אז כן. כולנו מכורים. המילה התמכרות בפוסט הזה היא לא מילת גנאי. היא באה לתאר תופעה. אנחנו רגילים לחשוב על התמכרות בהקשר של חומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול, אבל כיצורים אנושיים אנחנו מתמכרים לחומרים שמפריש המוח שלנו במצבים מסוימים ולכן אנחנו משחזרים אותם שוב ושוב..

הכרה בהתמכרות והופעתה במודעות היא ראשית הריפוי.

ממש בקצרה, מהי התמכרות – משורש מוכר. כשקשה הולכים למוכר. כשרוצים להימנע במצב רגשי מאתגר הולכים לדרך המילוט הסלולה והמוכרת על מנת להימנע מהאתגר. כך אנחנו בעצם מונעים מעצמנו את ההתפתחות הרגשית – במקום להתמודד עם האתגר הרגשי ולשהות בו, אנחנו נמנעים ממנו והולכים למפלט.

בתרבות שלנו לגברים מגיל מאוד צעיר אין לגיטימציה להביע רגשות. ואז מה קורה? הנער בגיל 12 לומד להימנע ממתח רגשי על ידי פריקה באוננות ואז ההתנהגות הזאת מתקבעת והופכת להתמכרות או דפוס (כאמור דרך מוכרת להימנע מרגש קשה).

לנשים, אגב, יש הרבה יותר לגיטימציה להביע רגש בתרבות שלנו, אבל הן בכל זאת מושפעות מההתניה התרבותית, בצורה אחרת. לא נדבר על זה כרגע.

ואז גברים מגיעים עם הפטנט המוכר הזה להימנעות מרגשות קשים, לקשר זוגי וליחסי מין וממשיכים אתו באותו אופן – כל פעם שמופיע מתח רגשי, ולא חסר לנו בחיים כאלה, אנחנו מחפשים את המילוט המוכר. גברים רבים ממשיכים למצוא פורקן באוננות בתדירות גבוהה אף עם פי שהם במערכת יחסים וזה לגיטימי.

כשהם באים כדי לפרוק מתח רגשי עם בת הזוג הם מגלים שיש שם עוד בנאדם ושהגוף שלה לא מוכן שישתמשו בו לצורך הזה.

מתחילים להבין מה קורה פה?

התופעה הרווחת היא שנוצרת "נעילה" – הגבר לא מסוגל להכיל את רגשותיו שמצטברים ויוצרים המון חרדה ולחץ, הוא רוצה לפרוק את זה בדרך כל שהיא. הדרך המוכרת והזמינה היא לפרוק במין.

גוף האישה חש בכוונה לא טהורה וננעל ואז היא חושבת שהיא לא מינית, שהיא לא בסדר, אשמה… זוהי בכמה מילים הטרגדיה של המיניות.

כוונה לא טהורה היא כוונה שיש בה מטרה חבויה – האישה חושבת שהגבר בא לעשות איתה אהבה, אבל בעצם הוא בא להשתמש בה כדי לפרוק את המתח הרגשי שלו.

כל התהליך הזה, ברוב המוחלט של המקרים, קורה ברמה לא מודעת ולכן אין לייחס להתנהגות הזאת כוונת זדון או אשמה.

האם האישה אחראית על הפורקן הרגשי של הגבר?

לא. רק הגבר בעצמו יכול להיות אחראי על רגשותיו. היא יכולה לעזור אם היא רוצה, אבל כל לקיחת אחריות מצידה תביא להעמקת התסביך.

אז מה עושים?

במילה אחת התפתחות. בשתי מילים – התפתחות רגשית. אין ברירה גבר יקר. כל הסיפור הזה מוביל אותנו אל הבלתי נמנע – התפתחות רגשית וקץ המלחמה של מי אשם ומי צודק.

כשגברים ילמדו להכיל את הרגש הבלתי נסבל שלהם הם כבר לא יצטרכו לפרוק אותו במין ואז יוכלו לעשות אהבה ולהתעלות למדרגת ההתפתחות הבאה שלהם.

הנשיות מזמינה את הגבריות להתפתח ולהתעלות אל מעשה האהבה שבו אין מאבקי כוח ושליטה.

כשגבר מסכים להתפתח לרמה הזאת הוא מגלה שהאישה שחשב ללא מינית הופכת להיות מאוד מינית, כי לנשים, אתם יודעים, אין את המגבלה הזאת שיש לגברים שאחרי שהם גומרים הם גמורים. הן יכולות להמשיך עוד ועוד.

למי שרוצה יותר תכלס אז הנה תרגול מומלץ:

מגע ללא מטרה – הכוונה למגע בהסכמה מתוך כוונה מלאה להעניק שלא למטרה לקבל משהו בתמורה. כמה דגשים למגע כזה:

  1. שתף את בת זוגך שאתה רוצה להתנסות במגע ללא מטרה. בוא לתרגיל הזה כאשר אתה מוותר מראש על האפשרות שיקרה משהו מיני בסופו
  2. רצוי להתחיל מחיבוק.
  3. זהו מגע לא אירוטי או מיני בשום צורה, כולל ללא רמיזה מינית.
  4. ללא מגע באזורים מיניים – שדיים, איבר מין (כולל ללא יד מחליקה בטעות כי לא שמתי לב)
  5. הקפד על מגע נינוח ואיטי. שים לב שנוח לך.
  6. בזמן המגע עליך להישאר נוכח על ידי שמירה על תשומת לב לתחושות בכפות ידיך, לנשימה שלך ולתחושות בגוף שלך.
  7. לסרוגין שמור על תשומת לב למה שקורה אצל בת זוגתך – נשימה, תנועה, קול וכדומה.
  8. חקור סוגי מגע שונים – מרפרף, חלקי, מגע מלא.
  9. אם יש עוררות מינית – מעולה. זה לא אומר שצריך לעשות איתה משהו. היא נכללת במסגרת תחושות הגוף שלך. רק שים אליה לב וחוש את התחושה.
  10. אם יש עוררות מינית אצל בת הזוג שלך גם מעולה. גם אז לא צריך לעשות איתה דבר. המשך במגע ושים לב מה התגובה הגופנית שלך לעוררות שלה.חשוב שהיא תרגיש בטוחה להתעורר מינית בנוכחותך מבלי שתנצל את המצב.
  11. אם בת זוגך מזמינה אותך להמשיך למין וודא שההזמנה הזאת מפורשת. שאל אותה.
  12. הכי חשוב – הנח לרגע בצד את נושא ההדדיות. התרגול הזה לא הדדי. הוא בשבילך ולמענך.

בסוף התרגיל מומלץ לשתף זה את זו – מה הרגשתם, מה נפתח לכם? איזה דבר חדש גיליתם? מה היה לכם נעים. אם עלו רגשות שתפו גם אותם – הרגשתי תיסכול, לחץ, בילבול, עצב… שתפו במחשבות שעלו לכם.

בשבילכם זאת אולי ארץ זרה אך ככל שתתרגלו מגע ללא מטרה כך הדחיפות לפורקן תלך ותקטן כי היכולת להכיל את הרגשות הקשים תלך ותגדל.

האמון של בת הזוג בכם ילך ויגבר ואז היא תוכל להרפות ולהתמסר..

בנוסף תחזור התשוקה והקירבה תהיה מתוך רגש של אהבה.

בן זוגי רק מתחיל לגעת בי באופן קצת מיני – והגוף שלי ננעל

מאת: סמדר מילר

"בן זוגי רק מתחיל לגעת בי באופן קצת מיני – והגוף שלי ננעל. כאילו תוך שנייה נבנית חומה מסביבי ואני רק רוצה להדוף אותו ממני"

נשים הן לרוב יצורים עם המון מילים, ועדיין התיאור הזה חוזר על עצמו, כמעט מילה במילה, מפי נשים רבות ושונות.

חלקן מרגישות שמשהו דפוק בהן, שהמיניות שלהן מקולקלת. חלקן חשות אשמה ש"אני הורסת לבן הזוג שלי את החיים", חלקן פשוט ויתרו.כולן מתוסכלות מאוד.

אישה אהובה אני רוצה לומר לך:

ככל הנראה, הכל בסדר עם המיניות שלך. למעשה, היא מפגינה בריאות!

ואני רוצה לשאול אותך שאלה אחת נוקבת:

האם לתחושתך העמוקה – לא מה שנאמר, ולא מה שמוצג על פני השטח, אלא עמוק עמוק בפנים – בן הזוג בא אל המפגש המיני כדי לתת או כדי לקבל? האם המפגש המיני הוא עבורך? תפור לפי מידותייך, רואה אותך ולוקח בחשבון את הצרכים העמוקים שלך?

התמכרות לפורקן מיני היא כנראה ההתמכרות הנפוצה ביותר בקרב גברים בעולם. היא כל-כך נפוצה שהיא מתחזה לנורמלית. רוב הגברים מסתובבים בעולם עם לחץ לפרוק, ועם האמונה שבלי מין הם אבודים. חלק גדול מהנשים הטמיעו את האמונה ש"לגבר יש צרכים" ועדיף לא למנוע ממנו לספק אותם.

בן זוג שמכור לפורקן מיני רוצה ממך משהו. לא משנה באיזו עטיפה יפה זה עטוף – זה מה שמניע אותו. לא כי הוא רע, לא כי הוא לא אוהב ולא מעריך אותך – פשוט כי הוא מכור, וכן, כשהוא בקריז הוא לא רואה אותך. הוא רק רואה את המקום בו הוא יכול לפרוק את עצמו. והגוף שלך – החכם ומתוק – ננעל בפני זה, ובצדק.

אני לא רוצה חלילה להכפיש. אני מכירה גברים מדהימים באמת, שמכורים. צר לי עליהם, מנסים בכל דרך, מתמרנים,מתחננים, פוגעים בעצמם ובנשותיהם, ובסוף מסתפקים בפירורי של מין גרוע שניתן כדי לצאת ידי חובה. זה קורע לי ת'לב. מגיע לגבר להיות נחשק, שהאישה שלו תשתוקק למעשה אהבה איתו. ההתמכרות דורסת כל סיכוי שזה יקרה, וככל שהוא לחוץ ולוחץ – הוא מתרחק ממה שהוא באמת רוצה.

אז מה עושימות?

מניסיוני, זה לא משהו שפותרים ברגע, זו הזמנה למסע.

המסע מתחיל בהתעוררות, בהבנה של המצב. במודעות.

וממשיך דרך גמילה – החלטה על תקופה של המנעות מחדירה ואורגזמה (ומאידך – הרבה חיבוקים קשובים ו"מגע ללא מטרה") – נשמע לכם מופרך ולא ישים? – תראו עד כמה אתם מכורים…

התחזית לשלב הזה: כמו בכל תהליך גמילה, כל מה שדחקנו בעזרת ההתנהגות ההתמכרותית יעלה מעל פני השטח. תחזיקו חזק – רגשות עזים! ההסכמה לחוש אותם, לעבור דרכם, ללמוד מהם היא התפתחות.

ומה הלאה? מתרגלים לעבוד עם גוף האישה כמצפן. לא רק שלא רומסים אותו יותר, אלא מקשיבים רוב קשב לססמוגרף הרגיש הזה, שמלמד אותנו קצב, חיבור ודיוק שמוביל להתעלות מינית.

אין לכם מושג עד כמה אישה היא יצור מיני כשאוהבים אותה כמו שצריך. מרגש לגלות מה קורה לכל תחומי החיים כשהמין חוזר להיות מקום מפגש נינוח ומעצים ולא שדה קרב או זירת משא ומתן.

נשים אהובות – אנחנו לא באמת עושות להם טובה כשאנחנו "עושות להם טובה". אנחנו משתיקות את קול ההדרכה הגבוהה שפועם דרכנו, משתפות פעולה עם ההתמכרות, ועושות נזק חמור ליכולת שלנו להרגיש תשוקה. אף גבר עוד לא התפוצץ מרוב חרמנות, איש עוד לא מת ממחסור במין. אבל האהבה שלכם עלולה למות בשל מסורת הריצוי שכולנו הפנמנו.

אנחנו עושים אהבה בכל הזדמנות

מאת: סמדר מילר

אנחנו עושים אהבה בכל הזדמנות.

לא, לא כמו שפנים.

יותר כמו מים צלולים על פני חלוקי נחל.
כמו רוח בעשב.
כמו דרקון ממריא וצובע באש שמיים שחורים.

"בכל הזדמנות" זאת אומרת כשיש לנו שעתיים-שלוש לפחות.

זו בדרך כלל אני שפשוט רוצה להתחבק קצת. אנחנו נכנסים למיטה להתכרבל.
זה הוא שדואג שיהיה לנו מרחב נעים, נקי וריחני, מואר ברכות, מוסיקלי.

לוקח לנו רגע להסתנכרן, להתרגע, להוריד הילוך, רק מתחבקים ומתלטפים…. לאט לאט.

תמיד אני חושבת לעצמי – אני כל-כך שלווה, אין מצב שזה הולך להתלקח. זו רק התכרבלות כזו תמימה. אבל… שוב ושוב אני נוכחת שכעומק הרגיעה – גובה הנסיקה.

וכך, בהדרגה, ומבלי לשים לב, הנשימה שלנו מסתנכרנת. משהו נפתח, מתחיל לזרום ולהתפתל ביננו. הקסם מתגנב ומחולל את עצמו, שוב.

הסוד הענק הוא, שאהובי תמיד צעד אחד אחרי.
מכיוון שהוא יכול להיות מוכן ברגע, ואני – לא, זה ברור שהולכים לפי הקצב שלי. איטי, הדרגתי, סבלני.
אני מרגישה מאוד מוקשבת וחשובה ככה. אני ילדת היומולדת של המיטה הזו!  הכל קורה כאן לכבודי, לבקשתי, למידותיי. אין לאן להגיע, ובטח שאין לאן למהר. זה מאפשר לי להתרווח אל תוך העונג, להתמסר באמת. לתת לתשוקה שלי להבשיל לפני שמתחילים לקטוף אותה, אם בכלל.

זה הופך אותי לאישה ששמחה לעשות אהבה בכל הזדמנות. אני יודעת שלא יופעל עלי שום לחץ, שאיש לא יאיץ בי או ידחק בי. להפך, שנינו שותפים בלעזור לי להשתחרר ממסורת נשית ארוכה של ריצוי וחוסר הקשבה פנימה.

וכך מעשה האהבה שלנו הוא רק מתוק, בלי שום חמיצות. אני רק מרוויחה, לא משלמת דבר. אין קצוות חדים, הכל רך ועגול. אפשר להפסיק בכל רגע, אפשר לעצור ורק להתחבק, אפשר לבכות, לצחוק, לצרוח, להיות…

זה גורם לי לרצות לשמח ולענג את אהובי בכל דרך. זה גורם לי לסמוך עליו, במיטה ומחוצה לה. זה עושה אותנו שותפים מעולים לחיים.

פעם סקס היה עבורי הדבר הלא-ממש-חשוב הזה, שלפעמים די נעים, ומשום מה חייבים לעשות אותו כל כמה זמן כדי להחשב "בסדר".

היום המיניות שלי היא כמעט בראש סדר העדיפויות. זה מספיק חשוב כדי לפנות לכך שעות רבות גם על חשבון עבודה. אבל אנחנו כמובן לא עושים את זה הכי זה "חשוב". זה פשוט המקום הכי שלם, שליו, מרגש, מענג… זו נקודת המפגש הכי קרובה שלנו, הכי מעצימה, מחזקת, מרפאת ותומכת.

ואלוהימא תעיד שאני לא כותבת את זה כדי להשוויץ. אני יודעת שעבור זוגות רבים המפגש המיני רווי מתח ותסכול. אני יודעת שגן העדן יכול להיות גהנום. ואחרי היסוסים רבים בחרתי בכל זאת לכתוב את זה, רק כדי לומר- יש דרך אחרת, זה יכול להיות באמת באמת נפלא.

 

הרי את (לא) מקולקלת

הרי את (לא) מקולקלת

את אומרת יותר מידי פעמים "לא בא לי", "אין לי חשק", "לא עכשיו"?

מה יהיה?

ניסית תרגילי נשימה? אולי יוגה? שמעתי שקונדליני יוגה מעלה את החשק.

חשבת על טנטרה? מדיטציה?

אולי משהו עם רצפת האגן?

אני מכיר מטפל מצוין.

אין לך תשוקה? את לא מצליחה לעמוד בביקוש ולספק את הסחורה?

אולי את פשוט לא מינית? קורה…

את הרי יודעת שיש לו צרכים…מה את מצפה שהוא יעשה?

זה בטח העומס, השחיקה, הגיל…

אולי את פשוט מדלגת. כן, מדלגת.

לא ממש בא לי עכשיו – דלגי

אני עייפה – דלגי, מה את כבדה

לא נעים ככה – דלגי, ככה הוא אוהב את זה

מהיר לי מידי – דלגי, לא נורא

אני צריכה רק חיבוק – דלגי, יהיה כיף

אבל יש לי מלא מה לספר לך – דלגי, מה את חופרת

אתה אוהב אותי? – ד ל ג י…

מה יקרה אם תפסיקי לדלג?

ידלגו אותך?

ש י ד ל ג ו !

כשאת מדלגת את עצמך ההשתקפות שאת מקבלת חזרה היא שאת לא חשובה.

כשאת מדלגת את עצמך אפשר להגיד לך שאת מקולקלת, שאת לא מספיק טובה…

וזה לא נכון!

את פשוט דילגת את עצמך יותר מידי, שזה הרג לך את התשוקה.

אז מה לעשות?

הקשיבי לגופך, הוא יודע בדיוק מה את צריכה. חיזרי להתחלה, לכי בצעדים קטנים, הפסיקי את הדילוגים.

אני תמיד שמח שבת הזוג שלי אומרת לי מה נעים לה ומה לא נעים. היא לעולם לא מדלגת על עצמה.

כך אני יכול להתענג מלענג אותה באופן מושלם.

ההנאה שלי לא שלמה כשההנאה שלה לא מושלמת.

כשהיא מדייקת אותי, אני מתעדן ומשתפר, כמו אומן, כמו נגן פסנתר.

כשהיא קשובה לגופה התשוקה שלה מתעצמת ואני נהנה מאישה מלאת חשק.

אישה, הגיע הזמן שתפנימי, את לא מקולקלת. את פשוט מדלגת.

גברים ונשים שרוצים שנשים תפסקנה לדלג את עצמן – שתפו.

עוברים למיניות קשובה.

שלכם,,

ניסים

הפרח

מאת: סמדר מילר

סוד הפרח כמעט ונשכח. מעטים זוכרים את קסם הפיכתו מניצן לשושן. ומי שזוכר – חי בגן עדן של צוף מתוק.

כולנו נוצרנו ברחם. אין עוד מקום אחר בעולם שיכול לקסום יצור אנוש מאסופת תאים.
רק לאהבה יש כוח בריאה, והרחם היא כור אטומי של אהבה. הרחם פועמת בתדר אלוהי. במרכזה – ספיראלת היצירה, לנצח מתמירה ומרוממת, יוצרת, מתזמנת ומתזמרת. זה מרחב שמצמיח הרמוניה, שטווה את הרשת שבין כל היש.

הנרתיק הוא המבואה בואך היכל הקודש של האהבה. הוא הכי קרוב שניתן להגיע לאלוהות שבפנים, עד השער החתום של צוואר הרחם.

המשיכה הגדולה לדעת אישה היא הכמיהה לחזור לאחדות, לחדור אל האחד, להטמע באלוהות, באהבת נצח.

זהו כוח אדירים, שמניע את העולם. רק המגנטיות של הירח עולה בעוצמתה על זו של היכל הרחם.

וישנו הפרח. בכניסה למבואה. הוא שומר סף חכם ורגיש, שתפקידו לוודא שכל הבא בשערי המקדש – בא מאהבה, בא ביראה, בא בקדושה.

הפרח נם את שנתו, ואהבה מעוררת אותו. כשהוא מתעורר עליו תופחים ומתמלאים, צבעו הופך ורוד עז, וניחוחו מתוק ומשכר. עמוד העלי מזדקר, עלי הכותרת נפתחים, והוא פוער את פיו בשקיקה.
אומרים שמי שראה את פרח האהבה נפקח בפניו בהשתוקקות – לא ישכח זאת לעולם. זהו מעיין הנעורים.

רק אהבת אמת מעירה את הפרח, ויש לה אינסוף דרכים להיות מובעת – בהתבוננות עמוקה, במילים אוהבות, במגע קשוב, בנשימה. הפרח משתוקק להיות אהוב, נראה, נערץ. הוא רוצה שישירו לו, שיציירו אותו, שיביטו בו באהבה, שינשקו אותו ברוך. לעורר את הפרח לפרוח במלואו – זו אומנות.

ניסית פעם להאיץ בשושנה להיפתח? אתה עלול להרוס אותה כליל.

הפרח חי מחוץ למימד הזמן. הקצב בו הוא יפתח שרוי במיסתורין. לפעמים הוא נפתח מיד, לפעמים יש להרעיף עליו אהבה במשך שעות, אפילו ימים, עד שיבשיל. הייתי אומרת שנדרשת כאן סבלנות, אלמלא המילה היתה מכילה בתוכה את ה"סבל". להמתין ולהמתיק לפרח את דרכו להיפתח – זהו עונג.

סוד הפרח נשכח. רבים מנסים להאיץ בו, להרטיב אותו במקום לחכות לעסיס שנובע מתוכו, לבוא אליו לפני שפרח במלואו עוצמתו, לחדור אליו מבלי לחכות להזמנה. רבים שכחו שהוא פרח אהבה, ומנסים לגרות אותו באופן מכני, במקום לאהוב אותו. גם גברים וגם נשים, שכחו את סודו, והם חושבים וחושבות שניתן לעבור דרכו ללא אהבה מבלי לפגוע ולהיפגע.

הפרח הוא כה עדין. הוא אינו שומר סף קשוח. קל להדוף אותו. לדרוס אותו. לבוא אליו כדי לקחת, כדי לקבל, בשעה שיש לבוא אליו כדי לאהוב, להתפלל, ולהתברך.

מי שנזכר בסוד הפרח, מתאהב בו, ומטפח אותו באהבה – זוכה להיות מבורך. עטוף באהבה, הוא מהלך בעולם כמלך של אור.

רבבות תוים של עונג יודעים להתנגן בפרח. אינספור גוונים של רגש פורצים ממנו. הפרח הוא עולם ומלואו, ועשרות גלגולים לא יספיקו לך כדי לרדת לעומקו.

סוד הפרח מבקש להתגלות מחדש. בו אליו תמים, חדש, ומלא ענווה, והוא יתגלה בפניך.

אישה הרוצה לזמן לה גנן מיומן בהשקיית פרחים,  טוב תעשה עם תלמד את סוד הפרח בעצמה.

שנזכה ללבלב!

יום אחד מתעוררים ומגלים שיש פער עצום ביננו לבין בן הזוג

יום אחד מתעוררים ומגלים שיש פער עצום ביננו לבין בן הזוג. מה עושים?

איך מתקשרים את הפער הזה מבלי לפגוע, מבלי ליצור דרמות ובעיקר איך גורמים לו להבין?

אנחנו לעולם לא מפסיקים לגדול. אנחנו ממשיכים לעלות כיתות אפילו שבית ספר נגמר מזמן. אצל ילדים הגדילה מאוד ברורה, כי הם משתנים פיזית, אבל אצלנו השינויים הם בעיקר פנימיים והם לא קשורים באופן ישיר לגיל.

כשחיים ליד בן זוג זה מורגש כי לא תמיד גדלים ביחד ואז נוצר פער. העניין הוא שאנחנו לא תמיד יודעים לזהות שגדלנו. זה בעיקר מתבטא בכך שפתאום אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים פה ואיך חיינו כך עד עכשיו ואיך אפשרנו לבן הזוג להתנהג אלינו כך כל השנים ומצפים שהוא, או היא מיד יתאימו את עצמם להבנות החדשות שלנו וישתנו ואפילו שוקלים ברצינות פרידה.

אין לכם אחריות על הגדילה של בן הזוג שלכם. אתם לא יכולים לגרום לה לקרות. היא קורת מעצמה כאשר האדם מוכן. יש לכם אחריות רק על עצמכם והאחריות הזאת היא קודם כל נאמנות לעצמכם. תפקידכם לשים את עצמכם במקום הראשון ולהתחשב קודם כל בכם. כשתעשו זאת יהיה מאוד ברור לבן הזוג איפה אתם והוא יוכל לבחור האם הוא רוצה לפעול כדי לנוע למקום שלכם או לא.

לדוגמה, אתם מזהים פער בינכם במיניות. אתם חווים שבן הזוג לא קשוב אליכם. אתם רוצים לאט ובעדינות ובן הזוג "מתנפל". במקום לשלוח את בן הזוג לטיפול, היו נאמנים לעצמכם ואימרו בכבוד ובעדינות מה הצורך שלכם. בכל פעם שלא תהיו נאמנים לעצמכם אתם מזיקים לעצמכם ולבן הזוג ומגדילים את הפער בינכם. כשתהיו נאמנים לעצמכם הוא יוכל לבחור ללכת לטיפול בעצמו.

יש בינכם חוזה לא כתוב. החיבור שלכם הוא לא סתמי. בן הזוג שלכם הוא האדם המדויק ביותר להתפתחות שלכם ואתם עבורו. הגדילה שלכם היא הרבה בזכות החיבור בינכם ועל כך מגיעה לו תודתכם. לכן תקשרו איתו באדיבות ובכבוד מבלי לשפוט או להאשים. אימרו מה אתם צריכים ממנו, ספרו לו איך יוכל לתמוך בכם.

אתם גדלתם ועינכם נפתחו רק עכשיו. רק לפני רגע הייתם בורים גמורים בדיוק כמו הבור הזה שלידכם שלא מבין מה אתם רוצים ממנו.

אם גדלתם מזמן ופחדתם להגיד לבן הזוג אז של מי האחריות? מי מכם הרחיב את הפער?

ולבסוף, שימרו על תקשורת פתוחה בנושאים הכואבים. זאת לא חכמה לדבר על ענייני היום ועל הדברים הנחמדים. זה לא מה שעושה אתכם חברים אמיתיים. הפסיקו להימנע מלדבר על מה שכואב, אפילו אם זה מפחיד ולא כיף.

אם אתם רוצים לבנות בניין חזק ויציב שיתמוך בכם שנים רבות התרגלו לדבר על הדברים הכואבים. זה עניין של מיומנות ותרגול. אולי כבר חטפתם מכה. אז מה. אם שוב ושוב אין עם מי לדבר, הרי ממילא זה יבהיר לכם שזה לא בן הזוג שאיתו תרצו להישאר.

כמה פשוט ככה מאתגר.

יש לכם עוד הבנות על תקשורת במצב של פער? אשמח לשמוע מכם.

שלכם,

ניסים

אתה לא מכיר את בת הזוג שלך

אתה לא מכיר את בת הזוג שלך. גם היא לא מכירה אותך. אפילו אם אתם מאה שנים ביחד, מאז שהייתם בתיכון. מזמין אותך לפתוח את עצמך לאפשרות שיש דברים שהיא לא מספרת לך (או לאף אחד אחר בפלנטה, אפילו לא לעצמה).

לבת הזוג שלך יש גוף שבכל יום עובר שינוי קטן או גדול. לשינויים האלה היא בעצמה בדרך כלל לא מודעת. הם כל כך עדינים ודקים ויחד עם זאת השפעתם ברורה. הגוף שלה עשוי להיות רגיש יותר למגע, למשל, תחושתי יותר, חושני יותר, צמא למגע או אולי להפך- ממש לא יכול לסבול מגע. יתכן שחלקו רגיש וחלקו אדיש.

לבת הזוג שלך יש דעות, אמונות, פחדים, חשקים, זיכרונות… הם מופיעים וצצים בפתאומיות, ללא כל הודעה מוקדמת ולהכותך בהלם. גם אותה. הם מופיעים בתגובה למשהו שקרה. לפעמים זה נראה כאילו זאת יצאה מדעתה והחליטה לשגע אותך, אבל לא, היא לא מסתירה ממך דבר. למרות שהם קיימים בה, היא לא מודעת אליהם בעצמה.

לבת הזוג שלך יש תשוקות, פנטזיות וכמיהות חבויות. הן יכולות להיות כבויות במשך שנים ולהתעורר פתאום, גם כן בתגובה למשהו שקרה. פתאום היא מפנטזת על משהו שאפילו היא לא חשבה שקיימת בה התשוקה והנה היא מופיעה. איך תגיב? תזרום איתה או תעליב?

בת הזוג שלך מחוברת ליקום כולו, לקוסמוס, לכוכבים, למחזור הירח ולעונות השנה. בכל רגע היא אחרת, מופיעה ומתגלה כחדשה. הפרח שעכשיו נפתח אל מול ענייך ואותו אתה מריח, אולי הוא מאותו שיח, אבל אל תטעה, חדש הוא. זה הוא לא הפרח שהיה.

בת הזוג שלך אחרת לגמרי מול כל אדם שהיא פוגשת וכל אחד רואה אותה בצורה אחרת. הבט באופן שבו אנשים אחרים מתייחסים אליה ותגלה עוד ממנה.

וכמוה, כך גם אתה – כנהר אתה מתחדש ובכל רגע ורגע שונה אתה.

פתח את עצמך, את ליבך ואת כל חושיך ופגוש את אהובתך החדשה מהמקום החדש שבוא אתה נמצא.

גש אליה כמו בפעם הראשונה, מבלי להכיר אותה, כי ברובד מסויים זאת האמת לאמיתה. אתה לא באמת מכיר את בת זוגתך וגם לא את עצמך.

גש אליה בסקרנות וגלה אותה ואת עצמך מהתחלה. זהו הסוד של התאהבות לנצח. להסכים לפגוש אותך ואת אהובתך כל פעם מחדש. זוהי הבחירה המוגשת לך.

בכל רגע שתבחר תוכל לראות בה יופי. זוהי הבחירה שלך. זוהי המראה שלך.

איכסה בנות!

איכסה בנות! אמירה שהורים לבנים בטח מכירים.

האבות שבניכם, כמוני, בטח גם זוכרים את עצמם אומרים את אותו דבר.

כילד אני זוכר שיחד עם תחושת המשיכה והסקרנות גם מאוד פחדתי מבנות. הן יכולות להקסים אותך, להפנט אותך, לפתות אותך ואז ברגע אחד להעליב אותך עד עפר ולעקור את ליבך מהמקום בעודו פועם.

היה לי קשה מאוד להתמודד עם העלבון הצורב הזה ולכן עד גיל מאוחר, יחסית, נמנעתי מקשרים עם בנות. יחד עם זאת ידעתי שקיימת מתיקות אין סופית בלהיות חביב על הבנות ומוערך על ידן.

גם כשבגרתי המשכתי לפחד מלעג ומביזוי של נשים. להתחיל עם נשים ולקבל עקיצה כואבת… אאוווצ'. שלא נאמר להגיע איתה למיטה ושם לחטוף.

נראה לי שזה פחד שהרבה גברים מכירים – לצאת קטן, אפס, לא שווה…המענה האסטרטגי שלי היה לפתח יכולת, להוכיח אותה ולספק את הסחורה.

למדתי לקלוט הכי טוב מה הן רוצות ולתת להן את זה. חשבתי שאם אמשיך לשכלל את הריצוי הן סוף סוף תהינה מרוצות ואז לא אפחד יותר מעלבון.

ההישג הכי גדול שיכולתי רק לחלום עליו היה – להיות נערץ על ידי אישה. שהיא תחשוב שאני גדול וחזק ומדהים ואז אוכל להרגיש גבר אמיתי. זה קרה לפעמים, אך הייתי תלוי בכך.

הפחד הגדול של גברים מעלבון, מצד אחד והחלום הנשגב להיות מוערך מצד שני, הם ללא ספק מכשול עצום ביצירת אינטימיות וקרבה עם נשים. הוא נהיה הרבה יותר משמעותי בתחום המיני ולכן רבים חווים קושי בתחום זה.

היום אני פחות תלוי בפחד מעלבון וברצון להשיג הערכה מאישה כי אני מבין שהאתגר שלי הוא בכיוון אחר לגמרי. האתגר שלי הוא להתפתח כגבר וכאדם. זה אומר שאם אני כועס או נעלב אני מבין שיש לי אחריות על כך ואז אני מפנה את המבט פנימה לעצמי ובודק מה השלב הבא בהתפתחות שלי.

אני מזמין גברים ונשים להפסיק עם האסטרטגיות מכיתה ב' ולהשתמש ביחסים שלכם כדי לעלות כיתה לשלב ההתפתחותי הבא. אנחנו לעולם לא מפסיקים לגדול ולהתבגר ולעלות כיתות, אפילו שסיימנו את בית הספר.

הידיעה החבויה אודות הנימפה

במעמקי ליבן של נשים רבות, חבויה ידיעה. לא ברור מי שתל אותה, אבל היא שם, חדה וברורה.

אפשר לנסות להשתיק אותה, אפשר להתעלם, אבל היא לוחשת חרש, לא נחה ולא שותקת לעולם.

הידיעה שגרה בתוכן היא הידיעה על הנימפה שהיא – אישה יפה, סוערת, פראית, בטוחה בעצמה ומשוחררת מינית.

"יש לי גבר תומך", היא אומרת. "אוהב, עדין, קשוב…"

"מה לא בסדר איתי? למה אני לא מרפה? מה אני עושה לא נכון?"…

נשים יקרות, רוצות להשתחרר במיניות? רוצות לתת לנימפה לצאת מהסורגים שלוחת רסן, פראית וחופשיה ולהתאחד עם הים, ההרים, העצים, העננים ועם הכל?

התחילו להקשיב לגוף שלכן! דברו את הגוף שלכן. אל תשתיקו אותו.

יש נטיה לחשוב – אני פריג'ידית, לא מינית, לא זורמת, כבדה ואז להתעלם מהקריאות של הגוף ולאלץ אותו לעשות את מה שראש אומר – תתעלמי מהגוף, קדימה, את יכולה.

מצפיה בסרטים של הנשיונל ג'אוגרפיק למדתי, שהנימפה הזאת לא חושפת את עצמה בסביבה לא בטוחה. תחשבו חיה פראית, חתול בר, למשל.

ולכן יש ליצור לה סביבה בטוחה, שבה היא יכולה להתגלות במלא תפארתה והדרה.

גברים, יש לנו אתגר לא קטן, אבל גם מטרה נעלה לתמוך בה.

מהי סביבה בטוחה עבור הנימפה?

בסביבה בטוחה, למשל, אין הערות על המראה שלה, אלא רק מחמאות אמיתיות וכנות המוגשות בעדינות.

בסביבה בטוחה רק היא קיימת! לא קיימות נשים אחרות, לא בדיבור ואפילו לא במחשבה. כן, כן, זהו אתגר.

יש ים של סבלנות, יש נוכחות, יש הקשבה.

לא עושים כלום עד שאין הזמנה. ההזמנה חייבת לבוא מהגוף ולא מהראש. ואם אין הזמנה אז לא מתקדמים. יכול להיות שזה לא יתקדם לשום מקום, ישאר ככה – יושבים מחובקים וזהו.

אין מטרה! אין לאן להגיע ולא 'צריך' שום דבר.

כשאישה לא קשובה לגופה ומאלצת אותו, נצבר חוסר ביטחון והגוף נסגר עד שלבסוף היא אף מוותרת כליל על מין.

יש לנו, הגברים, נטיה לחשוב שזהו, לעולם לא נממש את הפנטזיות המיניות שלנו. לעולם לא יהיה לנו סקס פראי כמו שחלמנו. אנחנו נתייבש פה לעד עם האיטיות הזאת והכבדות הזאת…זה בדיוק ההפך מחופש….

בהפוך על הפוך, החופש מגיע דווקא מהיכולת לוותר עליו לגמרי ולהיות בנוכחות מלאה עבור בת הזוג.

כשהיא מרגישה בטוחה, במאה אחוז, היא ניפתחת כמו פרח לוטוס בעל אלף עלים ואין חוויה נשגבת יותר לגבר כשאישה – הנימפה מתגלה כך בנוכחותו המכילה.

אני מעודד נשים להקשיב לגופן, לתקשר אותו לבן הזוג.

אני מעודד גברים להתנסות בנטישת המטרות ולהעניק סביבה בטוחה ותומכת לבת הזוג.

שנצא כולנו לחרות מלאה, כמו שאמרו במצרים – אינשאללה!