אתגר שבוע בלי תלונות בזוגיות

היה לנו שבוע אתגר מהמם ואפילו עקבו אחר האתגר בגלי צהל. אנחנו בהודייה והוקרה גדולה לכל מי שהשתתף. זה היה אתגר מאתגר. אתם מוזמנים להמשיך ולפתח את שריר התלונות שלכם ולהתמיר את הזוגיות שלכם למקומות חדשים.

למי שפיספס אפשר לצפות בכל סרטוני האתגר מרוכזים בקישור למטה.

קישור לכל סרטוני האתגר מרוכזים במקום אחד!

מודעות פרסומת

‏מה ל#$@$%ל היא רוצה?

‏מה ל#$@$%ל היא רוצה?

לא מעט גברים שואלים את עצמם את השאלה הזאת תוך כדי הרמת מבט וכתפיים בחוסר אונים אל השמיים.

תגידי מה את רוצה ואני אעשה. בשמחה. אבל תגידי?!?!?!

‏בואו נדבר רגע על המרחב שבו זה באמת מפריע – המרחב המיני. שם אולי החוסר אונים הגדול ביותר והדחייה ועלבון והכעס וכל החברים האלה שבאים ביחד.

כשגבר שואל אשה מה היא רוצה הוא יכול לקבל משהו כמו זה:

אני רוצה להרגיש שאני עפה בשמיים כמו נשר, אני רוצה לשכב על עננים וורודים.

אני רוצה לדהור על חד-קרן אל השקיעה כששערי עף ברוח המלטפת.

אני רוצה להיות עטופה בבדי משי צבעוניים. לרקוד עם זאבים. ‏לדהור אל ההרים…

‏ואז יושב גבר פעור פה‏ ‏ולא מבין מאיפה זאת נפלה עליו ומה לעזאזל היא רוצה.

אז מה קורה פה ואיך מפענחים את הקוד הזה?

בת הזוג מביעה חוסר שביעות רצון במיניות. היא אומרת שהיא לא יודעת מה לא בסדר איתה, שאין לה תשוקה, שהיא לא מינית…שהמגע לא נעים לה… שהקצב לא מתאים…

הרבה מאוד גברים שאני פוגש משתוקקים לספק את הרצון של בת הזוג שלהם וכדי להיות מסוגלים לעשות את זה הם רוצים שהיא תביע את הרצון שלה בצורה הגיונית ומפורטת. תגידי שמאלה, תגידי ימינה, תגידי חזק, חלש, מהר לאט…

העניין הוא שבת הזוג יודעת איזה איכות היא רוצה ולא יודעת איך לתרגם אותה לפעולות מעשיות.

איך מתרגמים איכות לפעולות?

סליחה על ההשוואה, אבל זה כמו להבין מה תינוק רוצה כשהוא בוכה וצורח. הוא לא יודע להגיד מה הוא רוצה ואנחנו בכל זאת רוצים להבין ולספק את הצורך שלו.

זה דורש חיבור מיוחד שהוא לא מילולי, אלא גופני, רגשי וכדי להגיע לחיבור כזה, בשביל גברים וגם בשביל הרבה נשים, זה לפעמים ממש לפתח איבר חישה חדש.

אנחנו לא אשמים בזה. זה קשור לאופן שבו מגדלים אותנו מגיל אפס, שבו לשכל ולחשיבה ההגיונית יש עדיפות על הרגש והאינטואיציה. אני אישית לא הייתי מחובר לחוש הזה רוב חיי עד שהוא התגלה במקרה.

לדעתי לכולנו, כבני אנוש, יש את יכולת החישה הזאת, אבל היא הולכת ונעלמת עם השנים ככל שהראש משתלט. אנחנו רוצים להבין בשכל, אבל ההבנה הזאת היא לא משהו שהשכל יכול להבין.

אני קורא לזה – הקשבה גופנית. זאת לא הקשבה למילים, אלא לרווח שבין המילים. זאת הקשבה דרך התאים, לנשימות, לשאיפות ולנשיפות, לאלפי תנודות קטנות שהמחשבה לא מספיק מהירה כדי לעבד אותן ולתרגם אותן, אבל הגוף כן. אפשר ללמוד אותה וזה אפילו לא כל כך קשה.

ההקשבה הזאת גאלה אותי מחוסר אונים מוחלט בניסיון להבין מה בת הזוג שלי רוצה (לא רק במיניות) למצב שאני בכלל לא צריך לשאול אותה, כי אני מבין אפילו לפניה. החיבור הזה מענג אותי ברמה שאני ממש חש את העונג שלה בגוף שלי. כשאני לא מחובר אני מיד מרגיש כי זה מפסיק להיות מהנה.

היא מספרת לי איך היא מתכרבלת בתוך עננים וורודים רכים ומתוקים ואיך היא רוקדת עם זאבים ואני רק מקשיב לה ומחייך מאושר.