התרסה, הכללה והשמצת גברים… נו, אפשר אולי להתקדם?
נשיות פוסט-קורבנית מחכה לנו באופק!
בקבוצת פייסבוק סגורה המונה מעל ל-100,000 נשים, נכתב הפוסט הבא:
"גברים הכי טובים ב…."
אני גוללת קילומטרים של תגובות לפוסט הזה. מאות תגובות. וזה פחות או יותר המגוון:
לזיין ת'שכל
לגרבץ
להתלונן
לשקר
לעצבן
להעביר ביקורת
להפליץ
לבגוד
לבהות
לחפור
מאה אלף נשים בקבוצה ולאף אחת הדיון הזה לא מרגיש בעייתי.
דמיינו פוסט עם תגובות כאלה שעוסק בנשים, במזרחיים או בהומואים. לא עולה על הדעת שיח אלים, מכליל ומתנשא שכזה, עובר בלי למשוך אש. אבל על גברים מותר, אולי אפילו – מתבקש. נדפוק כי נדפקנו, לא?
כבר כמה שנים שאני מפתחת אוזן רגישה לדיבור נגוע אודות גברים.
בבדיחות, בשירים, בשיחות חולין, בתקשורת, בפייסבוק.
נראה שבגדול כתרבות אין לנו דעה טובה במיוחד על המין הגברי.
ילדותיים, חרמנים, אלימים ונכים רגשית– אלו ההכללות הרווחות, ונשים וגם גברים מרגישים לגמרי בנוח להביע אותן. מדהים במיוחד השימוש במילים "אלימות" ו"גבריות" כמעט כבמילים נרדפות.
שיח מכליל ומשמיץ אודות גברים קורה בכל מקום והוא עובר מתחת לרדאר שלנו. הוא שקוף לנו מרוב שהוא נחשב לגיטימי וסביר.
"אתה טיפש ממש כמו הטלפון החכם שלך"*
ולמה שלא נרד על גברים? הם הרי חזקים, פריווילגים ולא מרגישים כלום, אז זה ממילא לא יזיז להם, נכון?
ואנחנו ספגנו את כל השיט מהם, ונמאס לשתוק ולהיות נחמדות, אז יאללה ניכנס בהם, נכון?
כי יש לנו כוח! ואנחנו לא מהססות להשתמש בו! ועכשיו תורנו להשפיל, להחפיץ ולסרס! ולהפוך להיות כל מה שיצאנו נגדו.
"אישה מופלאה, אל תשכחי לעולם – את אלוהית והוא עוד יתחרט"*
אני חושבת שיש לנו פה רגע של הזדמנות היסטורית.
קמפיין me too סוף-סוף שם על השולחן את האמת המושתקת, ואף אחד כבר לא יכול להתעלם מהעובדה שהתרבות שלנו לוקה במחלת מין קשה, שדורשת טיפול מיידי ועמוק. אבל מי שחושב ששנאת גברים והתלהמות נשית יביאו אותנו לשם – חי.ה בסרט. העמקת התהום בין גברים לנשים היא לא הכיוון.
נטע ברזילי, כפרה עליה, באמת מקסימה ומעוררת השראה. לא ברור לי למה שמו בפיה את ההתרסה המקושקשת והילדותית הזו. זו "התשובה ל- me too"?
סליחה, אני באמת לא הצעצוע שלכם! לא תשחקו בי בעוד סבב של מלחמת המינים, גם אם הפעם אני "בצד הצודק" או אפילו "בצד המנצח".
אחיותיי הנשים – יש לנו כוח! כן, סוף סוף!
הקול שלנו חוזר אלינו, והוכח כי אנחנו יכולות לומר את האמת שלנו גם כשהיא מרעידה את האדמה. בואו נשתמש בכוח הזה בתבונה של מנהיגות כדי ליצור חזון חדש של הקשבה, כבוד וריפוי. בואו נשתמש בו כדי לסיים את המלחמה, לא כדי ללבות אותה.
פחות לדבר על גברים ויותר לדבר עם גברים – לדבר את הפגיעות, את המורכבות, את הרגישות והיופי של כולנו. לדבר ולהקשיב. ולהתחיל לטוות חוטים של אמון וקרבה.
ואפשר, בתור התחלה, לנקות את הדיבור שלנו, האישי והציבורי, מהכללות מקטינות, מעליבות ואלימות כלפי גברים.
המילים שלנו יוצרות את העתיד, ואם אנחנו כאלה אלוהיות – בואו נברא משהו טוב. נדבר גבריות מצמיחה, נדבר גברים של אהבה. הם כבר כאן, הם תמיד היו, הם השותפים שלנו, וככל שנדבר אותם הם יהפכו למודל מרכזי לגבריות חדשה ומיטיבה.
*הציטוטים באדום מתוך השיר TOY ,המייצג את ישראל בתחרות האורויזיון 2018. כן באנגלית זה עובר חלק יותר…
בתמונה: להיט ענק של מגאן טריינור, מלמד איך לדחות מחזר בצורה מפלצתית ומשפילה. ויש עוד המון שירים כאלה. מוזמנים להוסיף בתגובות.
מיניות קשובה 