אנחנו עושים אהבה בכל הזדמנות

מאת: סמדר מילר

אנחנו עושים אהבה בכל הזדמנות.

לא, לא כמו שפנים.

יותר כמו מים צלולים על פני חלוקי נחל.
כמו רוח בעשב.
כמו דרקון ממריא וצובע באש שמיים שחורים.

"בכל הזדמנות" זאת אומרת כשיש לנו שעתיים-שלוש לפחות.

זו בדרך כלל אני שפשוט רוצה להתחבק קצת. אנחנו נכנסים למיטה להתכרבל.
זה הוא שדואג שיהיה לנו מרחב נעים, נקי וריחני, מואר ברכות, מוסיקלי.

לוקח לנו רגע להסתנכרן, להתרגע, להוריד הילוך, רק מתחבקים ומתלטפים…. לאט לאט.

תמיד אני חושבת לעצמי – אני כל-כך שלווה, אין מצב שזה הולך להתלקח. זו רק התכרבלות כזו תמימה. אבל… שוב ושוב אני נוכחת שכעומק הרגיעה – גובה הנסיקה.

וכך, בהדרגה, ומבלי לשים לב, הנשימה שלנו מסתנכרנת. משהו נפתח, מתחיל לזרום ולהתפתל ביננו. הקסם מתגנב ומחולל את עצמו, שוב.

הסוד הענק הוא, שאהובי תמיד צעד אחד אחרי.
מכיוון שהוא יכול להיות מוכן ברגע, ואני – לא, זה ברור שהולכים לפי הקצב שלי. איטי, הדרגתי, סבלני.
אני מרגישה מאוד מוקשבת וחשובה ככה. אני ילדת היומולדת של המיטה הזו!  הכל קורה כאן לכבודי, לבקשתי, למידותיי. אין לאן להגיע, ובטח שאין לאן למהר. זה מאפשר לי להתרווח אל תוך העונג, להתמסר באמת. לתת לתשוקה שלי להבשיל לפני שמתחילים לקטוף אותה, אם בכלל.

זה הופך אותי לאישה ששמחה לעשות אהבה בכל הזדמנות. אני יודעת שלא יופעל עלי שום לחץ, שאיש לא יאיץ בי או ידחק בי. להפך, שנינו שותפים בלעזור לי להשתחרר ממסורת נשית ארוכה של ריצוי וחוסר הקשבה פנימה.

וכך מעשה האהבה שלנו הוא רק מתוק, בלי שום חמיצות. אני רק מרוויחה, לא משלמת דבר. אין קצוות חדים, הכל רך ועגול. אפשר להפסיק בכל רגע, אפשר לעצור ורק להתחבק, אפשר לבכות, לצחוק, לצרוח, להיות…

זה גורם לי לרצות לשמח ולענג את אהובי בכל דרך. זה גורם לי לסמוך עליו, במיטה ומחוצה לה. זה עושה אותנו שותפים מעולים לחיים.

פעם סקס היה עבורי הדבר הלא-ממש-חשוב הזה, שלפעמים די נעים, ומשום מה חייבים לעשות אותו כל כמה זמן כדי להחשב "בסדר".

היום המיניות שלי היא כמעט בראש סדר העדיפויות. זה מספיק חשוב כדי לפנות לכך שעות רבות גם על חשבון עבודה. אבל אנחנו כמובן לא עושים את זה הכי זה "חשוב". זה פשוט המקום הכי שלם, שליו, מרגש, מענג… זו נקודת המפגש הכי קרובה שלנו, הכי מעצימה, מחזקת, מרפאת ותומכת.

ואלוהימא תעיד שאני לא כותבת את זה כדי להשוויץ. אני יודעת שעבור זוגות רבים המפגש המיני רווי מתח ותסכול. אני יודעת שגן העדן יכול להיות גהנום. ואחרי היסוסים רבים בחרתי בכל זאת לכתוב את זה, רק כדי לומר- יש דרך אחרת, זה יכול להיות באמת באמת נפלא.

 

הרי את (לא) מקולקלת

הרי את (לא) מקולקלת

את אומרת יותר מידי פעמים "לא בא לי", "אין לי חשק", "לא עכשיו"?

מה יהיה?

ניסית תרגילי נשימה? אולי יוגה? שמעתי שקונדליני יוגה מעלה את החשק.

חשבת על טנטרה? מדיטציה?

אולי משהו עם רצפת האגן?

אני מכיר מטפל מצוין.

אין לך תשוקה? את לא מצליחה לעמוד בביקוש ולספק את הסחורה?

אולי את פשוט לא מינית? קורה…

את הרי יודעת שיש לו צרכים…מה את מצפה שהוא יעשה?

זה בטח העומס, השחיקה, הגיל…

אולי את פשוט מדלגת. כן, מדלגת.

לא ממש בא לי עכשיו – דלגי

אני עייפה – דלגי, מה את כבדה

לא נעים ככה – דלגי, ככה הוא אוהב את זה

מהיר לי מידי – דלגי, לא נורא

אני צריכה רק חיבוק – דלגי, יהיה כיף

אבל יש לי מלא מה לספר לך – דלגי, מה את חופרת

אתה אוהב אותי? – ד ל ג י…

מה יקרה אם תפסיקי לדלג?

ידלגו אותך?

ש י ד ל ג ו !

כשאת מדלגת את עצמך ההשתקפות שאת מקבלת חזרה היא שאת לא חשובה.

כשאת מדלגת את עצמך אפשר להגיד לך שאת מקולקלת, שאת לא מספיק טובה…

וזה לא נכון!

את פשוט דילגת את עצמך יותר מידי, שזה הרג לך את התשוקה.

אז מה לעשות?

הקשיבי לגופך, הוא יודע בדיוק מה את צריכה. חיזרי להתחלה, לכי בצעדים קטנים, הפסיקי את הדילוגים.

אני תמיד שמח שבת הזוג שלי אומרת לי מה נעים לה ומה לא נעים. היא לעולם לא מדלגת על עצמה.

כך אני יכול להתענג מלענג אותה באופן מושלם.

ההנאה שלי לא שלמה כשההנאה שלה לא מושלמת.

כשהיא מדייקת אותי, אני מתעדן ומשתפר, כמו אומן, כמו נגן פסנתר.

כשהיא קשובה לגופה התשוקה שלה מתעצמת ואני נהנה מאישה מלאת חשק.

אישה, הגיע הזמן שתפנימי, את לא מקולקלת. את פשוט מדלגת.

גברים ונשים שרוצים שנשים תפסקנה לדלג את עצמן – שתפו.

עוברים למיניות קשובה.

שלכם,,

ניסים