חודש: דצמבר 2017

מאת: סמדר מילר

אם לא עומד לך לפעמים – אתה בסדר

אם אף פעם לא עומד לך – אתה בסדר

אם לפעמים לא בא לך – זה נורמלי

אם אף פעם לא בא לך – זה נורמלי

אם לוקח לך הרבה זמן לגמור – זה נורמלי

אם לוקח לך שנייה ורבע לגמור – זה נורמלי

אם אף פעם לא היתה לך אורגזמה – זה בסדר!

אם יש לך רק דרך מאוד מאוד מסוימת להגיע לאורגזמה – זה בסדר.

אם אתה מודאג מגודל האיבר שלך – אתה נורמלי

אם את מודאגת מהצורה, הריח והטעם של האיבר שלך – את נורמלית

אם כואב או צורב לך בחדירה – את בסדר

אם יש לך פטריות או דלקות – את בסדר

אם יש לך פנטזיות מוזרות – זה בסדר

אם באמצע מעשה האהבה את מתחילה לבכות – זה בסדר

אם בא לך לאונן כל שתי דקות – זה בסדר

אם אתם מכורים לפורונו – זה נורמלי

להמשיך?

כל הדברים האלה אינם "בעיות" או "חוסר תפקוד" או, חלילה, מחלות.

אפשר לנשום לרווחה. אתם לא מקולקלים ולא מקוללים.

כל הדברים האלו רק מעידים עליכם שאתם א.נשים בריאים!

הגוף שלכם תקין ובריא, ולכן הוא מדבר איתכם, מבקש לכוון אתכם, ללמד אתכם על עצמכם ולהראות לכם את הדרך המינית הנכונה לכם.

טעות לחשוב שכולנו דומים במיניות שלנו. תסתכלו כמה הגוף שלנו שונה רק מבחינה חיצונית, ותבינו כמה אנחנו מגוונים גם מבחינה מינית.

יש לנו איזה תסריט בראש על איך נראה מעשה אהבה בריא, נורמלי, תקין ומתפקד. (מעניין אצל מי זה עובד…), ויש לנו ציפיות מעצמנו לתפקד כמו מכונות – אפס "תקלות", העיקר "לספק את הסחורה", מבלי להיות מושפעים מכלום – לא מנסיבות ולא מרגשות ומחשבות.

ומכיוון שלא מדברים על זה, גם נדמה לנו שאצל כל השכנים הדשא ירוק יותר גם במיטה.

בגלל הלחץ הלא ראלי ולא אנושי הזה, לתפקד בכל מחיר ועל הדרך לדרוס את הייחודיות היפה שלנו, בגלל הלחץ הזה אנחנו שוכחים את המיומנות היחידה שבאמת חשובה במעשה אהבה – הקשבה.

הקשבה נדיבה, רכה ואוהבת, שמאפשרת למי שאנחנו באמת, ליצורים המיניים המרהיבים שאנו – להתגלות.

אם הגוף שלכם מאותת, שווה לשאול:

מה כיבה את התשוקה שלי?

מה הרגשתי רגע לפני שהזקפה נעלמה?

על מה חשבתי רגע לפני שנסגרתי?

מה עלה בתוכי ולא נתתי לו מקום?

מה אני לא מבטא במפגש המיני?

על מה אני מוותרת ומתפשרת?

מה מושתק במיניות שלנו?

מה באמת אני צריך או צריכה, אפילו שזה נשמע לי מופרך, לא הגיוני ולא "נורמלי?"

זו הזמנה להתחיל ממש להתעניין בעצמכם ופרטנרים שלכם. לרדת לדקי-דקויות, לרזי הרזים של צפונות גופכם ולבבכם.

להתחיל להכיר את עצמכם מקרוב, בלי שיפוט ואשמה, ועם הרבה סקרנות וסבלנות. אין לכם מושג כמה אתם מדהימים, וכמה המיניות שלכם מגוונות, מרתקת ומתחדשת וכל הזמן!

גילוי נעים!

מאת: סמדר מילר

כך תעשי מין בלי אהבה – המדריך לרווקה

"אני מתאהבת בכל גבר ששוכב איתי. אוף, למה אני כזאת דפוקה?"

"הבעיה עם נשים זה שהן לא יכולות לעשות סקס בלי לערב רגשות"

מכירים את המשפטים האלה, שגורמים לעובדה שאת אישה בריאה להישמע כמו סוג של שריטה או בעיה?

אז בואו נעשה סדר:

אין דבר כזה מין בלי אהבה.

אנרגייה מינית, הדבר הזה שמתחיל לנוע ולרקוד בתוך הגוף וגורם לנו להפוך למיניים וחשקניים – הוא אנרגיית-החיים והוא עצמו אהבה. זו המשוואה:

אתם מיניים = אתם מלאי חיים = אתם אוהבים.

מעשה אהבה פותח אותנו לשפע של אנרגיית חיים, והיא מבקשת לזרום בכל רחבי גופנו, להטביע אותנו בחיות ועונג ו.. אהבה.

אם אתם מצליחים להישאר אדישים בשלב הזה ולא לאהוב, סימן שאחד או יותר ממרכזי האנרגיה שלכם (צ'אקרות) סגורים.

חרמנות אינה אלא אהבה שנתקעה במעלית, ונשארה בצ'אקרות התחתונות, כיוון שמרכזי הרגש והלב סגורים.

אדם בריא וחיוני, ולא משנה אם הוא גבר או אישה, לא באמת יכול לעשות אהבה בלי אהבה. נקודה.

וכן, זו יכולה להיות אהבה ללילה אחד. אהבה אינה דבר פרסונאלי, היא אנרגייה ומעשה אהבה טוב יכול להציף אותנו בכל-כך הרבה אור שרק נרצה עוד ועוד ממנו, ונשליך את הכמיהה הזו על הפרטנר שלנו, לעיתים אפילו בתובענות.

זה המקום לזכור שאנחנו לא אמורים להיות מקור אנרגיה זה עבור זו, וללמוד להתמלא ללא תלות באחר. (ועל זה כתבתי את ספרי "אהבה פראנית")

"אז מה, לא לשכב עם אף אחד עד שלא אהיה בזוגיות?"

זו אפשרות לא רעה בכלל, בעיקר אם אתם מגלים שסטוצים מרוקנים אתכם, או משאירים אתכם מבולבלים וכאובים. בואו נתחיל מזה שתפסיקו לרדת על עצמכם אם אתם מתמלאים אהבה גם ממפגש חד פעמי.

"אבל איך אפשר לחיות בלי מין?"

האמת – מצוין. אנחנו לא באמת צריכים מין. מין אינו צורך – הוא זכות.

הוא נחווה פעמים רבות כצורך – אבל אם תצללו עמוק תגלו שבעצם מתחת לצורך המדומה במין מסתתרים צרכים אחרים – באהבה, מגע, חום, הערכה, תחושת שייכות, תשומת לב, פורקן, הימנעות מרגשות לא נעימים.

את כל אלו אפשר למלא בדרכים אחרות, מה גם שסטוצים לרוב לא באמת ישביע את הצרכים העמוקים שלכם.

"אבל כולם מסביב עושים סטוצים כל הזמן!"

נכון, אנחנו בתרבות שמתהדרת בחסימה רגשית מפוארת. אז מה. תגידו תודה שאתם מחוברים, חשים, וקרובים לעצמכם. זה שווה יותר מכל סטוץ.