יום אחד מתעוררים ומגלים שיש פער עצום ביננו לבין בן הזוג

יום אחד מתעוררים ומגלים שיש פער עצום ביננו לבין בן הזוג. מה עושים?

איך מתקשרים את הפער הזה מבלי לפגוע, מבלי ליצור דרמות ובעיקר איך גורמים לו להבין?

אנחנו לעולם לא מפסיקים לגדול. אנחנו ממשיכים לעלות כיתות אפילו שבית ספר נגמר מזמן. אצל ילדים הגדילה מאוד ברורה, כי הם משתנים פיזית, אבל אצלנו השינויים הם בעיקר פנימיים והם לא קשורים באופן ישיר לגיל.

כשחיים ליד בן זוג זה מורגש כי לא תמיד גדלים ביחד ואז נוצר פער. העניין הוא שאנחנו לא תמיד יודעים לזהות שגדלנו. זה בעיקר מתבטא בכך שפתאום אנחנו לא מבינים מה אנחנו עושים פה ואיך חיינו כך עד עכשיו ואיך אפשרנו לבן הזוג להתנהג אלינו כך כל השנים ומצפים שהוא, או היא מיד יתאימו את עצמם להבנות החדשות שלנו וישתנו ואפילו שוקלים ברצינות פרידה.

אין לכם אחריות על הגדילה של בן הזוג שלכם. אתם לא יכולים לגרום לה לקרות. היא קורת מעצמה כאשר האדם מוכן. יש לכם אחריות רק על עצמכם והאחריות הזאת היא קודם כל נאמנות לעצמכם. תפקידכם לשים את עצמכם במקום הראשון ולהתחשב קודם כל בכם. כשתעשו זאת יהיה מאוד ברור לבן הזוג איפה אתם והוא יוכל לבחור האם הוא רוצה לפעול כדי לנוע למקום שלכם או לא.

לדוגמה, אתם מזהים פער בינכם במיניות. אתם חווים שבן הזוג לא קשוב אליכם. אתם רוצים לאט ובעדינות ובן הזוג "מתנפל". במקום לשלוח את בן הזוג לטיפול, היו נאמנים לעצמכם ואימרו בכבוד ובעדינות מה הצורך שלכם. בכל פעם שלא תהיו נאמנים לעצמכם אתם מזיקים לעצמכם ולבן הזוג ומגדילים את הפער בינכם. כשתהיו נאמנים לעצמכם הוא יוכל לבחור ללכת לטיפול בעצמו.

יש בינכם חוזה לא כתוב. החיבור שלכם הוא לא סתמי. בן הזוג שלכם הוא האדם המדויק ביותר להתפתחות שלכם ואתם עבורו. הגדילה שלכם היא הרבה בזכות החיבור בינכם ועל כך מגיעה לו תודתכם. לכן תקשרו איתו באדיבות ובכבוד מבלי לשפוט או להאשים. אימרו מה אתם צריכים ממנו, ספרו לו איך יוכל לתמוך בכם.

אתם גדלתם ועינכם נפתחו רק עכשיו. רק לפני רגע הייתם בורים גמורים בדיוק כמו הבור הזה שלידכם שלא מבין מה אתם רוצים ממנו.

אם גדלתם מזמן ופחדתם להגיד לבן הזוג אז של מי האחריות? מי מכם הרחיב את הפער?

ולבסוף, שימרו על תקשורת פתוחה בנושאים הכואבים. זאת לא חכמה לדבר על ענייני היום ועל הדברים הנחמדים. זה לא מה שעושה אתכם חברים אמיתיים. הפסיקו להימנע מלדבר על מה שכואב, אפילו אם זה מפחיד ולא כיף.

אם אתם רוצים לבנות בניין חזק ויציב שיתמוך בכם שנים רבות התרגלו לדבר על הדברים הכואבים. זה עניין של מיומנות ותרגול. אולי כבר חטפתם מכה. אז מה. אם שוב ושוב אין עם מי לדבר, הרי ממילא זה יבהיר לכם שזה לא בן הזוג שאיתו תרצו להישאר.

כמה פשוט ככה מאתגר.

יש לכם עוד הבנות על תקשורת במצב של פער? אשמח לשמוע מכם.

שלכם,

ניסים

מודעות פרסומת

אתה לא מכיר את בת הזוג שלך

אתה לא מכיר את בת הזוג שלך. גם היא לא מכירה אותך. אפילו אם אתם מאה שנים ביחד, מאז שהייתם בתיכון. מזמין אותך לפתוח את עצמך לאפשרות שיש דברים שהיא לא מספרת לך (או לאף אחד אחר בפלנטה, אפילו לא לעצמה).

לבת הזוג שלך יש גוף שבכל יום עובר שינוי קטן או גדול. לשינויים האלה היא בעצמה בדרך כלל לא מודעת. הם כל כך עדינים ודקים ויחד עם זאת השפעתם ברורה. הגוף שלה עשוי להיות רגיש יותר למגע, למשל, תחושתי יותר, חושני יותר, צמא למגע או אולי להפך- ממש לא יכול לסבול מגע. יתכן שחלקו רגיש וחלקו אדיש.

לבת הזוג שלך יש דעות, אמונות, פחדים, חשקים, זיכרונות… הם מופיעים וצצים בפתאומיות, ללא כל הודעה מוקדמת ולהכותך בהלם. גם אותה. הם מופיעים בתגובה למשהו שקרה. לפעמים זה נראה כאילו זאת יצאה מדעתה והחליטה לשגע אותך, אבל לא, היא לא מסתירה ממך דבר. למרות שהם קיימים בה, היא לא מודעת אליהם בעצמה.

לבת הזוג שלך יש תשוקות, פנטזיות וכמיהות חבויות. הן יכולות להיות כבויות במשך שנים ולהתעורר פתאום, גם כן בתגובה למשהו שקרה. פתאום היא מפנטזת על משהו שאפילו היא לא חשבה שקיימת בה התשוקה והנה היא מופיעה. איך תגיב? תזרום איתה או תעליב?

בת הזוג שלך מחוברת ליקום כולו, לקוסמוס, לכוכבים, למחזור הירח ולעונות השנה. בכל רגע היא אחרת, מופיעה ומתגלה כחדשה. הפרח שעכשיו נפתח אל מול ענייך ואותו אתה מריח, אולי הוא מאותו שיח, אבל אל תטעה, חדש הוא. זה הוא לא הפרח שהיה.

בת הזוג שלך אחרת לגמרי מול כל אדם שהיא פוגשת וכל אחד רואה אותה בצורה אחרת. הבט באופן שבו אנשים אחרים מתייחסים אליה ותגלה עוד ממנה.

וכמוה, כך גם אתה – כנהר אתה מתחדש ובכל רגע ורגע שונה אתה.

פתח את עצמך, את ליבך ואת כל חושיך ופגוש את אהובתך החדשה מהמקום החדש שבוא אתה נמצא.

גש אליה כמו בפעם הראשונה, מבלי להכיר אותה, כי ברובד מסויים זאת האמת לאמיתה. אתה לא באמת מכיר את בת זוגתך וגם לא את עצמך.

גש אליה בסקרנות וגלה אותה ואת עצמך מהתחלה. זהו הסוד של התאהבות לנצח. להסכים לפגוש אותך ואת אהובתך כל פעם מחדש. זוהי הבחירה המוגשת לך.

בכל רגע שתבחר תוכל לראות בה יופי. זוהי הבחירה שלך. זוהי המראה שלך.

איכסה בנות!

איכסה בנות! אמירה שהורים לבנים בטח מכירים.

האבות שבניכם, כמוני, בטח גם זוכרים את עצמם אומרים את אותו דבר.

כילד אני זוכר שיחד עם תחושת המשיכה והסקרנות גם מאוד פחדתי מבנות. הן יכולות להקסים אותך, להפנט אותך, לפתות אותך ואז ברגע אחד להעליב אותך עד עפר ולעקור את ליבך מהמקום בעודו פועם.

היה לי קשה מאוד להתמודד עם העלבון הצורב הזה ולכן עד גיל מאוחר, יחסית, נמנעתי מקשרים עם בנות. יחד עם זאת ידעתי שקיימת מתיקות אין סופית בלהיות חביב על הבנות ומוערך על ידן.

גם כשבגרתי המשכתי לפחד מלעג ומביזוי של נשים. להתחיל עם נשים ולקבל עקיצה כואבת… אאוווצ'. שלא נאמר להגיע איתה למיטה ושם לחטוף.

נראה לי שזה פחד שהרבה גברים מכירים – לצאת קטן, אפס, לא שווה…המענה האסטרטגי שלי היה לפתח יכולת, להוכיח אותה ולספק את הסחורה.

למדתי לקלוט הכי טוב מה הן רוצות ולתת להן את זה. חשבתי שאם אמשיך לשכלל את הריצוי הן סוף סוף תהינה מרוצות ואז לא אפחד יותר מעלבון.

ההישג הכי גדול שיכולתי רק לחלום עליו היה – להיות נערץ על ידי אישה. שהיא תחשוב שאני גדול וחזק ומדהים ואז אוכל להרגיש גבר אמיתי. זה קרה לפעמים, אך הייתי תלוי בכך.

הפחד הגדול של גברים מעלבון, מצד אחד והחלום הנשגב להיות מוערך מצד שני, הם ללא ספק מכשול עצום ביצירת אינטימיות וקרבה עם נשים. הוא נהיה הרבה יותר משמעותי בתחום המיני ולכן רבים חווים קושי בתחום זה.

היום אני פחות תלוי בפחד מעלבון וברצון להשיג הערכה מאישה כי אני מבין שהאתגר שלי הוא בכיוון אחר לגמרי. האתגר שלי הוא להתפתח כגבר וכאדם. זה אומר שאם אני כועס או נעלב אני מבין שיש לי אחריות על כך ואז אני מפנה את המבט פנימה לעצמי ובודק מה השלב הבא בהתפתחות שלי.

אני מזמין גברים ונשים להפסיק עם האסטרטגיות מכיתה ב' ולהשתמש ביחסים שלכם כדי לעלות כיתה לשלב ההתפתחותי הבא. אנחנו לעולם לא מפסיקים לגדול ולהתבגר ולעלות כיתות, אפילו שסיימנו את בית הספר.