מחבר ניסים לוי

מאת: סמדר מילר

זו היתה אהבה ראשונה. הכל היה חדש, בתולי, מפעים.

אני זוכרת כמה התפעלתי מ"הטריק".

החבר שלי רק היה מחבק אותי ומיד איברו היה מתקשח ביננו, כמו ילד שנדחף לחיבוק של אמא ואבא, רוצה להיות חלק מהכיף.

נדהמתי מהמהירות בה הוא היה משנה צורה, גודל ומצב צבירה.

הופתעתי מהתדירות שבה זה היה קורה. מברכת ה"בוקר טוב" היומית.

איזה כיף זה להסתובב עם טריק כזה מגניב, חשבתי לעצמי.

חלפו מעל 20 שנה, ואני עדיין חושבת שזה קסם משגע!

לראות פין מתעורר, מתמלא ומזדקף, כמו בצילומי time-laspe של בלוט שהופך לנבט, שהופך לעץ אלון… זה וואו!

ואני מתרשמת שגברים רבים, עמוק בפנים מאוהבים בפין שלהם.

אפשר לשמוע ילדים קטנים אומרים" "וואו, איזה בולבול גדול יש לי".

מנגנון הזקפה הוא כמו הפעלול של גיבור העל, הרובוטריק שהופך ברגע מאוטו למטוס, החנון שנהיה כהרף עין לסופר-מן. אדיר!!!

גברים מתפעלים מהקסם שלהם, ואין דבר מתוק יותר שאפשר להעניק לאהובך, מאשר להתפעל מהקסם שלו יחד.

כשאת מתפעלת באמת ובתמים מהזין של אהובך, את מאפשרת לו לחוש אהוב, חשוב ומוערך, ובעיקר- גבר.

כן, התפעלות אוהבת היא התדר שמזין זין, שמטפח אותו ושומר עליו.

לעומת זאת השוואה, ביקורת, לחץ, דאגה, דחייה וריחוק פוגעים בו, מחלישים אותו, מכווצים אותו.

אני מזמינה את שני בני הזוג להיות שותפים ביצירת מרחב בטוח, אוהב ומוקסם מהחבר המשותף.

לגברים אני ממליצה לשים לב לנטייה להתפעל ממנו כשהוא זקור ומלא און, ולרדת עליו כשהוא לא. (שים לב – האם אתה מתנהג ככה גם לעצמך?).

דברו עליו ונהגו בו בכבוד בכל עת. כשהוא מסרב לשתף פעולה עדיף להקשיב לו ומאשר לנזוף בו. (תמיד יש לו סיבה טובה! הוא אף פעם לא נגדך).

נשים – אני מזמינה אתכן להתבוננות – לחלקנו היו חוויות לא פשוטות בנוכחות האיבר הזה, ולפעמים נותרו בנו רגשות קשים כלפיו, כמו כעס, פחד, דחייה ואפילו גועל.

אולי הגיע הזמן לרפא ולנקות את המשקעים, ולהסכים להיפתח מחדש לגילוי סקרן ומלא פליאה?

ולשניכם יחד אני ממליצה לשחרר את הזין מכל ציפייה. אמרו לו: "אתה אהוב תמיד, בכל מצב",

וגם "במעשה האהבה שלנו – אין כל דרך להיכשל". הרעיפו עליו שפע של תשומת לב אוהבת, מגע קשוב, וכמובן – התפעלות פעילה.

שלכן ושלכם,

סמדר.

מאת: סמדר מילר

בכל המרחבים בהם דיברתי על מיניות ועל נשיות, נדמה שאין נושא שא.נשים מתעניינים בו כמו השפיכה הנשית.

גם נשים וגם גברים ממש ממש רוצים לדעת: אגדה או אמת? (אמת, כמובן) האם כל אישה יכולה?(כן, הללויה) ואיך בדיוק עושים את זה? (לא אגלה לכם, ותכף גם תבינו למה).

אם גם אתם להוטים לפצח את החידה המשפריצה, חשוב לי להניח פה נקודה אחת משמעותית:

למיטב הבנתי, מנגנון השפיכה הנשית נועד לנקות, לטהר, ולשחרר את האגן שלנו ממתח ומטען רגשי שנאגר בו בחיי היום יום שלנו. זו דרך מופלאה וגאונית להתנקות מבפנים, תוך חוויה עמוקה של שחרור.

אני רוצה להבחין בין שני סוגי שפיכה: "נביעה" ו"רעידת-אדמה". (יש עוד מלא, אבל הם נעים על הרצף הזה).

בשעה ששפיכת "נביעה" היא פעפוע עדין, "רעידת אדמה" היא שחרור פתאומי ומיידי של כמויות גדולות של נוזלים, ועל השפיכה הזו, אני רוצה לדבר.

לי זה תמיד מזכיר ירידת מים לפני הלידה. לא רק בגלל כמות הנוזלים המפתיעה, אלא בשל הגוון הפראי של החוויה, כמו בצירי לחץ, כשמשום מקום מגיח כוח עז שגורם לנו לשמוט באחת את כל מלבושי התרבות, הנימוס והפאסון, ואז החיה שאנחנו מופיעה. היא מגיחה מתוכנו בדהרה, בשאגה, בנהמה, ביללה,או בדממה אקסטטית.

שפיכת רעידת-אדמה שכזו היא ארוע דרמטי. גם מבחינה נפשית.

זה רגע כל-כך חשוף, כל-כך נטול שריונות והגנות, כל-כך חי ומרגש. פעמים רבות השפיכה מגיעה עם התייפחות של פורקן, בכי מעמקים. נראה שכל הגוף שופך מעליו עכשיו הרים של מתח, נטל והחזקה.

ברגע כזה, אישה מתפרקת למולקולות. וזה מרהיב כי היא נוצרת מחדש. וזה מפחיד, כי יש בזה גם אובדן, וויתור מוחלט על שליטה.

ברגע הזה, אישה צריכה לצידה גבר שלם.

שלא מפחד מחיות פרא.

שלא נרתע מדמעות, מרגשות, מהתפרקות.

שמצליח לראות אותה. לראות אותה באמת, גם מבעד לערפל התשוקה שלו.

שיכול להניח את הסיפוק שלו בצד, ורק להיות שם עבורה, לאחות את חלקיה מחדש בחיבוק עוטף.

וחשוב לי לומר את זה, כי אני מזהה שחלק מהמוטיבציה לשפיכה נובעת מתפיסה שרואה בחוויה המקודשת הזו לא יותר מפירוטכניקה פורנוגרפית. גאדג'ט מגניב, אפליקציה חדשה ששווה להוריד, משהו ממש, אבל ממש מחרמן.

וכל זה ממש נכון, אבל שפיכה נשית מסוג "רעידת אדמה" היא מאורע רגשי עמוק, ואם אין מיכל מתאים להכיל אותה, פעמים רבות היא פשוט לא תגיע. גוף האישה, החכם להפליא, יכול פשוט לבלום ברגע האחרון, אם אין תחושה של מוגנות שלמה.

ולכן אני לא בעד "הוראות הפעלה" לשפיכה הנשית. כשיש רצון, מוכנות, ובעיקר – מרחב מיני משותף בשל ומלא לב – השפיכה תגיע בטבעיות, מתוך שהגוף נזכר בעצמו.

שנדע גשמי ברכה!

שלכם ושלכן,

סמדר.

מאת: סמדר מילר

אם לא עומד לך לפעמים – אתה בסדר

אם אף פעם לא עומד לך – אתה בסדר

אם לפעמים לא בא לך – זה נורמלי

אם אף פעם לא בא לך – זה נורמלי

אם לוקח לך הרבה זמן לגמור – זה נורמלי

אם לוקח לך שנייה ורבע לגמור – זה נורמלי

אם אף פעם לא היתה לך אורגזמה – זה בסדר!

אם יש לך רק דרך מאוד מאוד מסוימת להגיע לאורגזמה – זה בסדר.

אם אתה מודאג מגודל האיבר שלך – אתה נורמלי

אם את מודאגת מהצורה, הריח והטעם של האיבר שלך – את נורמלית

אם כואב או צורב לך בחדירה – את בסדר

אם יש לך פטריות או דלקות – את בסדר

אם יש לך פנטזיות מוזרות – זה בסדר

אם באמצע מעשה האהבה את מתחילה לבכות – זה בסדר

אם בא לך לאונן כל שתי דקות – זה בסדר

אם אתם מכורים לפורונו – זה נורמלי

להמשיך?

כל הדברים האלה אינם "בעיות" או "חוסר תפקוד" או, חלילה, מחלות.

אפשר לנשום לרווחה. אתם לא מקולקלים ולא מקוללים.

כל הדברים האלו רק מעידים עליכם שאתם א.נשים בריאים!

הגוף שלכם תקין ובריא, ולכן הוא מדבר איתכם, מבקש לכוון אתכם, ללמד אתכם על עצמכם ולהראות לכם את הדרך המינית הנכונה לכם.

טעות לחשוב שכולנו דומים במיניות שלנו. תסתכלו כמה הגוף שלנו שונה רק מבחינה חיצונית, ותבינו כמה אנחנו מגוונים גם מבחינה מינית.

יש לנו איזה תסריט בראש על איך נראה מעשה אהבה בריא, נורמלי, תקין ומתפקד. (מעניין אצל מי זה עובד…), ויש לנו ציפיות מעצמנו לתפקד כמו מכונות – אפס "תקלות", העיקר "לספק את הסחורה", מבלי להיות מושפעים מכלום – לא מנסיבות ולא מרגשות ומחשבות.

ומכיוון שלא מדברים על זה, גם נדמה לנו שאצל כל השכנים הדשא ירוק יותר גם במיטה.

בגלל הלחץ הלא ראלי ולא אנושי הזה, לתפקד בכל מחיר ועל הדרך לדרוס את הייחודיות היפה שלנו, בגלל הלחץ הזה אנחנו שוכחים את המיומנות היחידה שבאמת חשובה במעשה אהבה – הקשבה.

הקשבה נדיבה, רכה ואוהבת, שמאפשרת למי שאנחנו באמת, ליצורים המיניים המרהיבים שאנו – להתגלות.

אם הגוף שלכם מאותת, שווה לשאול:

מה כיבה את התשוקה שלי?

מה הרגשתי רגע לפני שהזקפה נעלמה?

על מה חשבתי רגע לפני שנסגרתי?

מה עלה בתוכי ולא נתתי לו מקום?

מה אני לא מבטא במפגש המיני?

על מה אני מוותרת ומתפשרת?

מה מושתק במיניות שלנו?

מה באמת אני צריך או צריכה, אפילו שזה נשמע לי מופרך, לא הגיוני ולא "נורמלי?"

זו הזמנה להתחיל ממש להתעניין בעצמכם ופרטנרים שלכם. לרדת לדקי-דקויות, לרזי הרזים של צפונות גופכם ולבבכם.

להתחיל להכיר את עצמכם מקרוב, בלי שיפוט ואשמה, ועם הרבה סקרנות וסבלנות. אין לכם מושג כמה אתם מדהימים, וכמה המיניות שלכם מגוונות, מרתקת ומתחדשת וכל הזמן!

גילוי נעים!

מאת: סמדר מילר

כך תעשי מין בלי אהבה – המדריך לרווקה

"אני מתאהבת בכל גבר ששוכב איתי. אוף, למה אני כזאת דפוקה?"

"הבעיה עם נשים זה שהן לא יכולות לעשות סקס בלי לערב רגשות"

מכירים את המשפטים האלה, שגורמים לעובדה שאת אישה בריאה להישמע כמו סוג של שריטה או בעיה?

אז בואו נעשה סדר:

אין דבר כזה מין בלי אהבה.

אנרגייה מינית, הדבר הזה שמתחיל לנוע ולרקוד בתוך הגוף וגורם לנו להפוך למיניים וחשקניים – הוא אנרגיית-החיים והוא עצמו אהבה. זו המשוואה:

אתם מיניים = אתם מלאי חיים = אתם אוהבים.

מעשה אהבה פותח אותנו לשפע של אנרגיית חיים, והיא מבקשת לזרום בכל רחבי גופנו, להטביע אותנו בחיות ועונג ו.. אהבה.

אם אתם מצליחים להישאר אדישים בשלב הזה ולא לאהוב, סימן שאחד או יותר ממרכזי האנרגיה שלכם (צ'אקרות) סגורים.

חרמנות אינה אלא אהבה שנתקעה במעלית, ונשארה בצ'אקרות התחתונות, כיוון שמרכזי הרגש והלב סגורים.

אדם בריא וחיוני, ולא משנה אם הוא גבר או אישה, לא באמת יכול לעשות אהבה בלי אהבה. נקודה.

וכן, זו יכולה להיות אהבה ללילה אחד. אהבה אינה דבר פרסונאלי, היא אנרגייה ומעשה אהבה טוב יכול להציף אותנו בכל-כך הרבה אור שרק נרצה עוד ועוד ממנו, ונשליך את הכמיהה הזו על הפרטנר שלנו, לעיתים אפילו בתובענות.

זה המקום לזכור שאנחנו לא אמורים להיות מקור אנרגיה זה עבור זו, וללמוד להתמלא ללא תלות באחר. (ועל זה כתבתי את ספרי "אהבה פראנית")

"אז מה, לא לשכב עם אף אחד עד שלא אהיה בזוגיות?"

זו אפשרות לא רעה בכלל, בעיקר אם אתם מגלים שסטוצים מרוקנים אתכם, או משאירים אתכם מבולבלים וכאובים. בואו נתחיל מזה שתפסיקו לרדת על עצמכם אם אתם מתמלאים אהבה גם ממפגש חד פעמי.

"אבל איך אפשר לחיות בלי מין?"

האמת – מצוין. אנחנו לא באמת צריכים מין. מין אינו צורך – הוא זכות.

הוא נחווה פעמים רבות כצורך – אבל אם תצללו עמוק תגלו שבעצם מתחת לצורך המדומה במין מסתתרים צרכים אחרים – באהבה, מגע, חום, הערכה, תחושת שייכות, תשומת לב, פורקן, הימנעות מרגשות לא נעימים.

את כל אלו אפשר למלא בדרכים אחרות, מה גם שסטוצים לרוב לא באמת ישביע את הצרכים העמוקים שלכם.

"אבל כולם מסביב עושים סטוצים כל הזמן!"

נכון, אנחנו בתרבות שמתהדרת בחסימה רגשית מפוארת. אז מה. תגידו תודה שאתם מחוברים, חשים, וקרובים לעצמכם. זה שווה יותר מכל סטוץ.

 

לפעמים אני חושב על כל הנקמות שהייתי רוצה לעשות לאיש שלימד אותי להשיג מטרות ויעדים במאמץ. הבעיה שאני לא יודע מי זה והאם בכלל מדובר באיש מסויים.

ואולי בכלל אני הבנתי לא נכון…אולי הוא התכוון שיש דברים שדורשים מאמץ ויש דברים שלא.

ומהו בכלל מאמץ ומתי הוא נחוץ? אני יכול להתאמץ לעבד חלקת אדמה, לזרוע זרעים, להשקות אותם, אבל מאמץ לא יעזור לי להאיץ את גדילתם. יש דברים שיעדים, מטרות ומאמץ דווקא מרחיקים מהשגתם, כמו למשל אהבה, עונג, שלווה, הרפיה, מנוחה, אורגזמה, זקפה…

וכך הוא גם מעשה האהבה. במקרה הזה מטרות יעדים ומאמץ יביאו לתוצאה הפוכה.

אז אם היד עוד מעט נושרת ואולי גם עוד איברים, זה סימן ממש טוב לעצור, כי מאמץ פה לא יעזור. אולי תתקבל תוצאה מידית, אבל לאורך זמן יש למאמץ הזה מחירים כבדים.

לא סתם כולנו מתאמצים. יש לכך שתי סיבות שמאוד מקובלות על כולם, אבל תסלחו לי כי אני הולך לקלקל לכם אותן.

סיבה ראשונה למאמץ: הבהלה לסיפוק מיני.

אני יכול להסכים עם זה שמגע בגילאי הינקות הוא צורך אנושי בסיסי, אבל סקס הוא צורך בסיסי? שמעתם פעם בחדשות על מקרה מוות בשל חוסר בסיפוק מיני? אני מכיר אנשים שלא עושים סקס במשך שנים – עשר, עשרים ואפילו שלושים שנים.

הבהלה לסיפוק מיני הפכה להיות הסיבה שאנשים חיים יחד. סוחרים בסיפוק הדדי – אני נתתי לך ועכשיו תתן לי. הסיפוק הפך להיות מטרה בפני עצמה שיש להשיג יותר מהר, יותר חזק, יותר הרבה.

כשמשהו לא עובד אנחנו מנסים עם יותר כוח, יותר עוצמה במקום להאט דווקא ולתת לפרח לפרוח.

מעשה האהבה הוא חסד יקר, פריבילגיה אנושית נפלאה, שהלוואי וכל האנושות תזכה לה, אבל זהו איננו צורך בסיסי כמו מזון, שינה וקורת גג.

נסו לעשות אהבה לא מתוך חובה או צורך, אלה מתוך רצון לקרבה, לחיבור ולהבעת אהבה.

סיבה שניה למאמץ: הבהלה לזקפה

כל כך הרבה לחץ ועומס על איבר אחד, אמנם חזק, גדול ועבה, אבל עדיין… הוא לא נועד לשאת משקלים כבדים כל כך כמו הוכחות ביצועים. לפעמים נדמה שהוכחת היותי גבר עומדת כאן בסימן שאלה ואולי אפילו הוכחת קיומי עלי אדמות כאדם!

שמעתם פעם בחדשות על מקרה שנשללה זכות הגבריות ממישהו בגלל שהוא לא הוכיח שיש לו זקפה? אני לא אומר שזקפה לא חשובה. היא חשובה מאוד, אבל זהו עוד מקרה של מאמץ איפה שצריך דווקא חוסר מאמץ כדי שיקרה משהו.

האיבר הזה כל כך רגיש ועדין ואנחנו מתעללים בו ומפילים עליו ים של אשמה ובושה. זקפה נובעת מתוך שלווה, רוגע ובטחון של איש בעצמו ובבת/בן הזוג שלו ושל אישה בגבר שלה.

נסו לתת פחות חשיבות ובואו למעשה האהבה רגועים כדי להיפגש באמת.

זקפה וסיפוק ועוד הרבה דברים יפים ונפלאים יבואו כשנסכים לוותר עליהם ונבוא למעשה האהבה חפים ממוטיבציה להצליח בהשגת סיפוק. כאשר המוטיבציה תהיה מפגש של אהבה לא נוכל להיכשל.

ובהעדר רצון להשיג מטרות אין מאמץ וזה הסימן הכי טוב לכך שאנחנו בכיוון הנכון.

שלכם,
ניסים

מה דעתכם על בת הזוג כאשה מינית?

התשובה בין כמיהה לפחד. גברים כמהים לפגוש אותה אך גם פוחדים ממנה. נשים מצניעות אותה כי בזיכרון הקולקטיבי חשיפתה עשויה להוביל לנידוי חברתי ואולי אף למוות.

הסכנה לא חלפה. בימינו עדיין מסוכן לנשים להיות מיניות. רק לשם המחשה, איך קוראים לאשה שמחצינה את המיניות שלה? נותנת, שרמוטה, זונה…? ואיך עדיין נשמעת הטענה שהנאנסות אשמות באונס כי הן מחצינות את המיניות שלהן?

למה גברים פוחדים מבת זוג מינית?

• אישה מינית יכולה לפתות אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה לעשות, להשתלט עליך ולעשות בך כרצונה.
• אישה מינית יכולה לכלות את אונך ואת כוחך ולהשאיר אותך נבוב ומרוקן
• אישה מינית היא לא ברת סיפוק. היא תמיד רוצה עוד ועוד ואתה, שלא תצליח לספק אותה, איזה מין גבר אתה?
• אישה מינית בעלת תאבון מיני גדול ואולי אתה לא מספיק. אולי צריך עוד גברים? ואתה בשום אופן לא רוצה עוד גברים בסביבה.
• אישה מינית היא תוססת, חיה, קולנית, צבעונית, יש לה תשוקה, היא דומיננטית, היא שתלטנית, היא לא שבעה, היא מוחצנת, היא מפתה, היא מושכת, היא מסוכנת….

זוכרים את הסרט "אינסטינקט בסיסי" עם שרון סטון? כמה פחד יש שם מהאישה המינית.

נשים מקטינות ומצמצמות את מיניותן בשלל דרכים כדי שחס וחלילה בן הזוג לא יחשוב אותן למיניות. בגלל הפחדים שלו הוא עלול לגנות, לפגוע, להעיר הערה, להעליב עד כדי תוקפנות ואלימות..

וגברים התרגלו לתקתק את המין בסוף היום, כשבת הזוג כבר עייפה גמורה מהר מהר לפני שהנימפה תתעורר. הרי ידוע שכדי להגיע לעוררות מינית מלאה אשה צריכה זמן. הרבה זמן. ועייפות בטח לא מוסיפה.

אז איך מזמינים את הנימפה?

הגבר מזמין את הנימפה כאשר הוא יוצר עבורה "מרחב" בטוח ומוגן. מלבד סידור של מרחב פיזי נעים, ישנו המרחב הלא-פיזי המורכב ברובו מגישה נכונה המאפשרת תחושת ביטחון, הרפיה עמוקה והתמסרות.

כשאשה מרגישה בטוחה ומוגנת היא יכולה לשחרר את האחיזה, להתמסר ולאפשר לנימפה שבתוכה לצאת במלא הדרה.

זהו רגע של חסד שבו גבר ואשה מתאחדים שוב כמו בליל כלולותיהם.

כך הם מרפאים לא רק את עצמם, אלא את האנושות כולה, מכל התחלואים

ואז הם, איש ואישה, חופשיים לעשות אהבה ללא מעצורים.

אני אישה מאוד מינית, האיש שלי מדהים ואני אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה שהוא יגע בי. מה עושים?

כבר הרבה זמן אין לי תשוקה למין והאיש שלי כל הזמן רוצה. מה עושים?

מעציב אותי לשמוע סיפורים כאלה. איש ואישה חיים יחד, אוהבים, כמהים למגע, לתשוקה ועונג מיני מבלי שיוכלו לממש מיניות טובה זה עם זו. כואב לי על האשה, כואב לי על הגבר ואני יודע שאין אשמים. זאת רק הבורות המינית.

אנחנו חיים בחברה שבה הבורות כל כך נפוצה. זוהי תולדה של הסתרה וגינוי של כל מה שקשור במיניות. תסתכלו על החברה שיצרנו – הורדנו את המיניות למחתרת ויצרנו אלימות ופגיעה מינית בכל מקום. אחת מאחת! זו הסטטיסטיקה.

במקום שמוסתר מן העין גדלים דברים אפלים ושם צומחת ומשגשגת אחת מהתעשיות הרווחיות והמשגשגות בעולם אם לא המצליחה ביותר. אז בואו נכניס קצת אור אל האפלה ונפוגג מעט את הבורות.

עשו אהבה מהגוף ולא מהראש. אחת ממכשלות הבורות היא לחשוב שהמח הוא איבר המין הגדול ביותר. זה לא נכון. למעשה הגוף הוא איבר המין הגדול ביותר. מיניות בריאה באה מהגוף, מתוך הקשבה לגוף, מסונכרנת עם הגוף – שלנו ושל בן הזוג. מיניות נחוות, מורגשת ונעשית מהגוף. אם אתם עושים מין מהראש עיצרו וחיזרו לתחושות הגוף שלכם.

דוגמא לכך היא תופעת "הגוף הנסגר" והעדר תשוקה. הראש מאוד רוצה, אבל הגוף לא משתף פעולה. זה קורה כאשר הגוף, בגלל האופן שבו התייחסו אליו בעבר, כבר לא מאמין שיקבל מגע נעים. אדם יכול להאמין עד מחר בבן הזוג, אבל אם הגוף לא מאמין הוא נסגר ואז זה לא יעבוד.

שימו את המיניות שלכם על השולחן בסלון. התחילו לדבר בפתיחות על המיניות שלכם. דברו על מה אתם צריכים מבן הזוג שלכם. דברו על הכמיהות שלכם. להבדיל מפנטזיות, כמיהה היא דבר עמוק שבא מהלב, בעוד שפנטזיה באה מראש. כמיהה יכולה לפגוש את הפרטנר בעוד שפנטזיה יכולה לפגוע בו ולהרחיק אותו.

דברו על איזה מגע הייתם רוצים, מה נעים לכם, על האזורים הרגישים שלכם, על התגליות שלכם. נסו לפרט כמה שיותר ואל תסתפקו בלומר "היה לי נעים" או "זה היה טוב". אמרו היה לי נעים כשעשית… הרגשתי כך וכך…

היו בחקירה ולמידה כל הזמן. חיקרו את הגוף שלכם ואת המיניות ביחד. החליטו לחקור כל פעם דבר אחר. הסכימו שהחקירה לא תסתיים במשגל. זה חשוב מאוד. התקדמו לאט בחקירה. שהו בה. וודאו שאתם נושמים.

חקירת עינוגי העדן (שם חלופי לפין)

תרגיל מומלץ לנשים הוא לחקור את איבר המין של בן הזוג שלכן. המחישו לגבר שלכן איך אתן רוצות שיגע בכן. הסבירו לו שאתן הולכות לחקור איך לענג אותו באיבר המין. זה יכול להיות בכלל לא מענג בהתחלה. אז מה? זאת חקירה שנועדה להכרות, גילוי, בדיקה ולימוד.

המטרה היא לחקור איך לענג עדן באופן שנעים לך(!) ולא באופן שאת חושבת שצריך לענג, שקראת או ראית איפשהו. מה ההבדל? כשאת מענגת באופן שאת חושבת שנעים את בראש. כשאת מענגת מהראש את עובדת. לא לחינם נתנו את השם Job לעינוג אורלי של העדן, כי זה ממש עבודה.

כשאת מענגת באופן שנעים לך (שימי לב – נעים לך) אז את מחוברת לגוף שלך ופועלת מהגוף. עכשיו זאת כבר לא עבודה, כי את מתענגת בעצמך.

זה המפתח! לענג מתוך הגוף ולא מתוך הראש. חיקרי את זה.

את בטח תחשבי – האם זה נעים לו? האם אני עושה טוב? שחררי את זה. הסכמתם שאת חוקרת ולומדת וזה מה שחשוב.

ואתה, שכב בשקט, נשום והתרכז במגע ובתחושות שלך בגוף. עזוב את המחשבות. אתה עשוי לחשוב – מה היא עושה? לא ככה… נו כבר שתעשה משהו, אני לא מרגיש כלום…

חזור לגוף, לתחושות, לעדן עצמו, נסה לפתוח את עצמך עם נשימות, אנחות ותנועה קלה.

אם העדן שלך לא זקוף, הכל בסדר, לא צריכה להיות זקפה. זה רגע של למידה והכרות. כשמתחילים מהתחלה עוזבים בצד את מה שיודעים ומגלים דברים חדשים.

תנו לחקירה הזאת ולכל חקירה בהמשך זמן. לימודים דורשים זמן, ורוגע ונשימה. ולבסוף, אל תצפו לתוצאות. ככל שתהיו מוכנים לשחרר את התוצאות כך תורידו לחץ מההתנסות ותהיו משוחררים יותר לגלות את החדש.

בכל התנסות כזאת האמון הגופני יחזור קצת ועוד קצת. אתם תלמדו להתחבר לגוף שלכם ולעשות אהבה בדרך חדשה ומותאמת יותר למי שאתם. ואז התשוקה תחזור והעונג וכל הכמיהות שלכם יבואו להגשמה.

לסיכום, בורות מינית שולטת. אין אשמים. כדי לפוגג את הבורות עשו אהבה מתוך הגוף ולא מהראש, שימו את המיניות על השולחן בסלון ודברו באופן פתוח והכי חשוב עשו אהבה מתוך חקירה ולמידה.

בהצלחה!
שלכם,
ניסים

מאת: סמדר מילר

הוא סופר בייאוש את מספר הפעמים שעשו סקס בשנה האחרונה. לא מבין איך ההבטחה הגדולה של תחילת הקשר התנפצה לו, ואיך מצא את עצמו לכוד בזוגיות עם הרבה פחות מין ממה שהוא צריך ורוצה. מרגיש נעלב ודחוי ומושפל. מנסה בכל דרך, מכל כיוון ונדחה שוב ושוב. מתחיל לפתח כעס ושנאה כלפיה, נוקם בה בקטנות, בכל מיני דרכים מטופשות.

היא מרגישה חסרת אונים. היא פשוט לא רוצה. מה, שתאנוס את עצמה? שתסכים בשעה שהגוף שלה מסרב? זה מה שהיא עשתה בהתחלה וגרם לה להרגיש נורא. הוא כביכול הכי סבלני וקשוב, ועדיין – המגע שלו מביא לה ת'סעיף. אולי משהו לא בסדר איתה? עם המיניות שלה?

היא מרגישה אשמה ומרחמת עליו, וגם פוחדת שיחפש פתרונות בחוץ.

ככל שהוא מבקש יותר – היא נסגרת יותר. עמוק בפנים היא מפסיקה להעריך אותו. עמוק בפנים היא מלאת זעם כלפיו, שמתפרץ מדי פעם, על איזו שטות.

כמעט כל זוג שאנחנו פוגשים חי בווריאציה כלשהי של הטרגדיה הזו. (לפעמים בהיפוך תפקידים – האישה רוצה והגבר נסגר ונמנע).

טרגדיה זו מילה קשה, אני יודעת. ועדין זה מה שזה בעיני – כששני בני זוג אוהבים וטובים, שממש רוצים לעשות טוב זה לזו ולעצמם, מוצאים את עצמם ממולכדים ככה סביב המיניות. יש 100% כוונות טובות, ועדיין זה הולך ומסתבך, ומה שאמור היה להיות גן-עדן של אהבה, הופך לזירת קרב כאובה.

מעניין לעשות מחקר ולגלות את הקפי התופעה. אני מתערבת על 80% מהזוגות, לפחות.

האם זו גזרת גורל? האם זה נגזר מההבדלים הפיזיולוגיים בייננו? האם זה פשוט לא נועד לעבוד לאורך זמן?

בוודאי שלא.

אנחנו אולי זוג צעיר ו"זה לא חכמה", אבל אחת לכמה זמן אנחנו פוגשים זוגות וותיקים ואפילו וותיקים מאוד, שהמיניות שלהם משגשגת. קל לזהות אותם – הם מאוהבים. כשזה עובד, האהבה מתחדשת כל הזמן.

ומה יש שם? מה הסוד? זה לא שהם טובים מאחרים, הם פשוט השלימו את החסר. למה הכוונה?

תארו לעצמכם שהייתם מזמינים באי-ביי חץ וקשת, ומקבלים בדואר רק חץ. מעצבן, נכון?

מה כבר אפשר לעשות עם חץ? מממ… כל מיני דברים, אבל לא את הדבר הזה שבשבילו יש חץ וקשת. הייתם מרגישים מרומים, לכל הפחות.

זה הסיפור עם המיניות שלנו. קיבלנו חצי.

התרבות שלנו מכירה רק חצי סיפור, חצי תשובה לשאלה: מהי מיניות אנושית בריאה, מצמיחה וברת קיימא?

העניין הוא שאנחנו אפילו לא יודעים שקיבלנו חצי. אנחנו חושבים שזה השלם והוא פשוט… לא עובד לנו.

אנחנו מכירים רק את החצי ה"חיצי" – הזכרי. ממוקד מטרה, מהיר, ישיר, חד ומצומצם.

מי שהאנרגיה הזכרית דומיננטית בו ( לרוב גברים, אבל כאמור יש גם מקרים הפוכים) מסוגל להסתפק בחצי הזה, אבל עבור מי שמאפיין באנרגיה נקבית, סוג כזה של מיניות הוא פגיעה של ממש, גם כשנעשה מתוך הכוונות האוהבות ביותר.

מיניות קשובה חוקרת ומשיבה אלינו את החצי החסר. רוב הזוגות שאנחנו מלווים מופתעים לגלות שיש בכלל עוד חלק ושהם חיו עד היום עם חצי מיניות. כל ההגדרה של "מעשה האהבה" משתנה. שפה חדשה נולדת. זה מרגש עד מאוד. אפשר להספיק להתגושש, להילחם ולכאוב, ולהתחיל, סוף-סוף, לעשות אהבה.