מבחינתי אני יכול לחלק את החיים שלי לחיים שלפני והחיים שאחרי המיניות הקשובה. בחיים שלפני היה לי רעב תמידי לסקס.
רצוי כל יום, רצוי שבסופו אבוא על סיפוקי.
לא ידעתי שובע בדיוק כפי שהתמכרות ניתן להשביע רק לרגע ואחר כך היא שוב מרימה ראש.
לאחר שהגעתי לסיפוק הרגשתי ריחוק וכל מה שעניין אותי זה להסתובב לצד השני ולישון
ומה בקשר לסיפוק שלה, כבר נראה, תלוי אם יהיה לי כח לעבוד קשה.
כמובן שחוויתי הרבה תיסכול, כי עם גישה כזאת בת הזוג שלי הייתה נסגרת ולא ממש שמחה להענות לבקשותי שעם הזמן הפכו להפצרות ותחנונים.
הפוזיציה הזאת של המתחנן לא נעמה לי כל כך. פיתחתי כל מיני אסטרטגיות כדי לגרום לה להסכים.
המצב הזה גרם להרבה מתח ותסכול גם אצלי וגם אצלה כי זה הפך להיות מצב שאני כל הזמן רוצה והיא רק לפעמים בוחרת לתת.

המעשה, המכונה אקט, היה קצר, ענייני, ממוקד מטרה.
המשחק המקדים היה המהיר ביותר האפשרי.
אני לא אגזים אם אומר שהרבה פעמים האוירה היתה – בוא נגמור עם זה כבר…
ומה לגבי גיוון?

לא צריך! מה שעובד לא נוגעים!

היא היתה באה על סיפוקה כל פעם באותן שתי דרכים וכך גם אני..
היום, לאחר גילוי המיניות הקשובה הסקס הפך להיות "מעשה אהבה" וזה לא רק עניין של סמנטיקה.
היום יש זמן והרבה סבלנות, אפילו אם יש רק רבע שעה.
מעשה האהבה יכול להתפרס על יום שלם ואפילו על ימים.
"המשחק המקדים" הפך להיות גם הוא מעשה האהבה בעצמו ולא משהו שעושים בשביל להשיג משהו.
היום אני לא מבקש ובוודאי לא מתחנן.

מעשה האהבה נובע מתוך ריקוד משותף של כבוד הדדי, הערכה, התעניינות, חברות, סבלנות, חיזור והקשבה. מה שקורה במעשה האהבה לא ידוע לי מראש, אין לי תכנית ואני תמיד פתוח להיות מופתע.

מעשה האהבה הקשוב הוא מסע של גילוי וריפוי.

למדתי לוותר על המטרות כי הבנתי שכשאני ממוקד במטרה אני "מרוויח" רק אותה ומפספס המון בדרך אליה.
למדתי שיש עונג והנאה גדולים יותר מבלי ה"סיפוק" שמרוקן ומרחיק הרבה פעמים (וגם, אם להיות כנים, לא ממש מספק).

למדתי שכמו בשוקולד לא חייבים בכל מפגש מיני לחסל את כל החבילה. אפשר ואף רצוי קוביה מתוקה בכל פעם.

למדתי שאני לא צריך להסתמך על ידע וטכניקות ומכשירים כי בחיבור ביני לאהובתי ישנו ידע יקר אדיר שנובע מתוך הביחד שלנו ושלא ניתן ללמוד אותו בשום מקום.

למדתי לסמוך על המאהב המושלם שאני בכל פעם שאני אוהב בהקשבה.

אני חושב כמה דרך עשיתי מאז. כמה השתניתי וגדלתי. כמה ההקשבה הפשוטה שינתה את חיי ואת הגישה שלי למיניות ולהפך, כמה המיניות הקשובה משנה את הגישה שלי לתחומי חיים אחרים ולמערכות יחסים.
יכול להיות שהמעבר למיניות קשובה מאתגר מעט כי הוא דורש בהתחלה ויתור על הישן, ויתור על ההרגל.

במידה מסוימת זה עשוי להרגיש כמו גמילה…אבל התגמול על השינוי הזה גדל כל הזמן ומשתבח ומשפיע אדוות על כל תחומי החיים.

אני מאמין שמיניות קשובה היא שער לעונג, ולריפוי אמיתיים.