האם בעיה בתפקוד המיני פוגעת באהבה?

האם בעיה בתפקוד המיני לא מאפשרת אהבה וחיבור בין בני זוג?

כשאני אומר תפקוד אני מתכוון למשל לזיקפה, לאיכות שלה, ליכולת להשהות אותה די זמן, אני מתכוון לרטיבות מספקת בווגינה ובכלל המוכנות לקיום יחסי מין מלאים.

ומה קורה שהתפקוד המיני נפגע מסיבה מסוימת?

כמו בכל דבר, יש פתרונות, נכון?

אם הבעיה אצל בן הזוג, האם זה אומר שהוא מקולקל?

האם תדרשו ממנו לטפל בבעיה? ואם הוא לא מעוניין?

ואיך תרגישו כשהבעיה התפקודית אצלכם ושצריך לפתור את הבעיה שלכם?

האם באמת לא ניתן לאהוב גופנית ומינית כאשר ישנה בעיה תפקודית?

האם בעיה בתפקוד זה אומר שאנחנו פגומים? האם אנחנו מכשיר בר החלפה?

"מה לעשות, התקלקל אז החלפתי/זרקתי."

אני חושב שפיתחנו הסתכלות מאוד טכנית על המינית שלנו וזה מעלה בי הרבה כאב.

איך הגענו למצב שאנחנו עומדים למבחן תפקודי במיניות שלנו?

מיניות קשובה רואה בתפקוד המיני דבר משני. הדבר הראשון הוא המפגש. זהו חיבור, קודם כל, של הלב. אם שם אין תפקוד אז לא יכול להיווצר מפגש.

יוצא לי לפגוש זוגות שהתפקוד המיני שלהם מצוין אבל אין בינהם את החיבור שהם כל כך מייחלים לו.

כדי להשיג את אותו חיבור של הלב, של הרגש, של האהבה אין צורך בתפקוד. גם אדם מאה אחוז נכה מסוגל לחיבור כזה.

עד כמה שזה ישמע לכם מוזר, מפגש בימינו הוא דבר נדיר. בני זוג יאמרו שהם נפגשים כל הזמן ואני טוען שהם לא באמת נפגשים. הם רק פוגשים את הבבואות של בני הזוג שלהם, ששמורים אצלם בראש.

הם עוצמים את העיניים ורואים חזיון מדומיין על מנת לענות על הצרכים שלהם. זה עצוב, אני יודע.

והגוף מגיב בהתאם. אישה שלא רואים אותה ואת הצורך שלה הגוף שלה נסגר והתשוקה המינית שלה נסגרת והיא מתייבשת. גבר שלא סומכים עליו, שלא רואים את המאמצים שלו, הגוף שלו מגיב בהתאם והתשוקה שלו תרד וגם הזקפה תושפע מכך.

אם הגעתם לקושי תפקודי וגם אם לא, הפכו את הסדר. שימו את המפגש עצמו בראש סדר העדיפויות ורק לאחריו הביצוע. תחסכו לעצמכם המון לחץ וחרדה ומה שעשוי לקרות כתוצאה מכך הוא שהתפקוד שלכם ישתפר כתופעת לוואי של הפחתה במתח.

אז מהו מפגש אמת? איך עושים את זה?

להיפגש באמת זה לעצור לרגע את הכל. לעצור את תנופת היום, לעצור את המחשבות, את התכניות ואת הדאגות שקשורות לתפקוד.

להיפגש באמת זה לשמוט את כל מה שאתם יודעים אודות עצמכם והאדם מולכם ולהיות נכונים לפגוש אותו במקום שבו הוא נמצא כרגע.

להיפגש באמת זה גם לשמוט את כל הידיעות שלכם אודות מה צריך או לא צריך להיות במפגש שלכם. שחררו את עצמכם ואת בני הזוג שלכם מהצורך לספק את הסחורה. האהבה שלכם לא מותנית באם תספקו את הסחורה או לא.

להיפגש באמת זה להקדיש את מלא תשומת הלב לרגע המיוחד הזה, להסתכל על האדם השני בעיניים להחזיק לו את היד ולומר לו במילים או בלי מילים כמה הוא חשוב, כמה הוא אהוב ושאתם עכשיו רק איתו.

השלבים שאני מציע לכם:

תרגלו מפגש ללא שיחה. אפשר לומר מילים של אהבה, אבל לא להיכנס לשיחה.

תרגלו מפגש כמו קודם והוסיפו עוררות מינית ללא חדירה וללא אורגזמות

מוזמנים לספר לי מה גיליתם, מה השתנה.

"אני לא הצעצוע שלך, ילד מטומטם!"*

התרסה, הכללה והשמצת גברים… נו, אפשר אולי להתקדם?
נשיות פוסט-קורבנית מחכה לנו באופק!

בקבוצת פייסבוק סגורה המונה מעל ל-100,000 נשים, נכתב הפוסט הבא:
"גברים הכי טובים ב…."

אני גוללת קילומטרים של תגובות לפוסט הזה. מאות תגובות. וזה פחות או יותר המגוון:

לזיין ת'שכל
לגרבץ
להתלונן
לשקר
לעצבן
להעביר ביקורת
להפליץ
לבגוד
לבהות
לחפור
מאה אלף נשים בקבוצה ולאף אחת הדיון הזה לא מרגיש בעייתי.

דמיינו פוסט עם תגובות כאלה שעוסק בנשים, במזרחיים או בהומואים. לא עולה על הדעת שיח אלים, מכליל ומתנשא שכזה, עובר בלי למשוך אש. אבל על גברים מותר, אולי אפילו – מתבקש. נדפוק כי נדפקנו, לא?

כבר כמה שנים שאני מפתחת אוזן רגישה לדיבור נגוע אודות גברים.
בבדיחות, בשירים, בשיחות חולין, בתקשורת, בפייסבוק.

נראה שבגדול כתרבות אין לנו דעה טובה במיוחד על המין הגברי.
ילדותיים, חרמנים, אלימים ונכים רגשית– אלו ההכללות הרווחות, ונשים וגם גברים מרגישים לגמרי בנוח להביע אותן. מדהים במיוחד השימוש במילים "אלימות" ו"גבריות" כמעט כבמילים נרדפות.
שיח מכליל ומשמיץ אודות גברים קורה בכל מקום והוא עובר מתחת לרדאר שלנו. הוא שקוף לנו מרוב שהוא נחשב לגיטימי וסביר.

"אתה טיפש ממש כמו הטלפון החכם שלך"*

ולמה שלא נרד על גברים? הם הרי חזקים, פריווילגים ולא מרגישים כלום, אז זה ממילא לא יזיז להם, נכון?
ואנחנו ספגנו את כל השיט מהם, ונמאס לשתוק ולהיות נחמדות, אז יאללה ניכנס בהם, נכון?
כי יש לנו כוח! ואנחנו לא מהססות להשתמש בו! ועכשיו תורנו להשפיל, להחפיץ ולסרס! ולהפוך להיות כל מה שיצאנו נגדו.

"אישה מופלאה, אל תשכחי לעולם – את אלוהית והוא עוד יתחרט"*

אני חושבת שיש לנו פה רגע של הזדמנות היסטורית.
קמפיין me too סוף-סוף שם על השולחן את האמת המושתקת, ואף אחד כבר לא יכול להתעלם מהעובדה שהתרבות שלנו לוקה במחלת מין קשה, שדורשת טיפול מיידי ועמוק. אבל מי שחושב ששנאת גברים והתלהמות נשית יביאו אותנו לשם – חי.ה בסרט. העמקת התהום בין גברים לנשים היא לא הכיוון.

נטע ברזילי, כפרה עליה, באמת מקסימה ומעוררת השראה. לא ברור לי למה שמו בפיה את ההתרסה המקושקשת והילדותית הזו. זו "התשובה ל- me too"?
סליחה, אני באמת לא הצעצוע שלכם! לא תשחקו בי בעוד סבב של מלחמת המינים, גם אם הפעם אני "בצד הצודק" או אפילו "בצד המנצח".

אחיותיי הנשים – יש לנו כוח! כן,  סוף סוף!
הקול שלנו חוזר אלינו, והוכח כי אנחנו יכולות לומר את האמת שלנו גם כשהיא מרעידה את האדמה. בואו נשתמש בכוח הזה בתבונה של מנהיגות כדי ליצור חזון חדש של הקשבה, כבוד וריפוי. בואו נשתמש בו כדי לסיים את המלחמה, לא כדי ללבות אותה.

פחות לדבר על גברים ויותר לדבר עם גברים – לדבר את הפגיעות, את המורכבות, את הרגישות והיופי של כולנו. לדבר ולהקשיב. ולהתחיל לטוות חוטים של אמון וקרבה.

ואפשר, בתור התחלה, לנקות את הדיבור שלנו, האישי והציבורי, מהכללות מקטינות, מעליבות ואלימות כלפי גברים.

המילים שלנו יוצרות את העתיד, ואם אנחנו כאלה אלוהיות – בואו נברא משהו טוב. נדבר גבריות מצמיחה, נדבר גברים של אהבה. הם כבר כאן, הם תמיד היו, הם השותפים שלנו,  וככל שנדבר אותם הם יהפכו למודל מרכזי לגבריות חדשה ומיטיבה.

*הציטוטים באדום מתוך השיר TOY ,המייצג את ישראל בתחרות האורויזיון 2018. כן באנגלית זה עובר חלק יותר…

בתמונה: להיט ענק של מגאן טריינור, מלמד איך לדחות מחזר בצורה מפלצתית ומשפילה. ויש עוד המון שירים כאלה. מוזמנים להוסיף בתגובות.

טיילור

 

אהבתם?
עוד תוכן מרתק בערוץ קרובים TV!

זוג מבסוט הוא זוג עם שליחות!

זוג מבסוט הוא זוג עם שליחות!

מאת: סמדר מילר

אני מאמינה שהתכלית של זוגיות היא הרבה מעבר למתן מענה לצרכים של שני אנשים.

אני מאמינה שלזוגיות יש את הפוטנציאל ליצור דבר מה חדש בעולם. משהו שהוא יותר מסך חלקיה, והוא שרות עבור רבים.

עבור זוגות רבים היצירה המשותפת היא משפחה וילדים, אך כששני בני הזוג מתמסרים למימוש היעוד שלהם, יש להם לא פעם שליחות ציבורית משותפת.

והאמת שראיתי חזון בו העולם מנוהל (ממשלות, חברות, ארגונים) על ידי צמדים – גבר ואישה, ואולי אפילו – בידי זוגות. נשמע טוב, לא?

ובזוגיות שלנו אני כל-כך שמחה ומודה על הזכות הזו – להיות שותפים ביצירה שופעת ומשפיעה!

אני נהנית מהעבודה המשותפת, מרגישה שאני צומחת. לומדת עוד לסמוך, עוד לשחרר, עוד לנוע בהתמסרות לשוני ביננו, ולהפרייה שהיו יוצר.

תמיד הייתי כל-כך קנאית ללבד שלי,וליצירה שלי שהיא תמיד היתה סולו, ועם זאת היתה בי כמיהה לשותפות. אני נהנית ללמוד לנוע יחד, לפחד, להעז, ולהנות מפירות משותפים.

אני מרגישה שהשירות שלנו לעולם מזין את הזוגיות שלנו, שומר עליה, מאיר אותה. זה מאוד משתלם להקדיש את אהבתנו לריפוי קולקטיבי!

מיניות קשובה כבר בת שנה וחצי, כבר הולכת לבד ומפטפטת בשם עצמה.

והנה נולדה לה אח קטן ושובב: קרוביםTV – ערוץ למיניות מתחדשת.

בערוץ אנחנו משדרים זרם קבוע של יחד, השראה וחיבור, במשדרים חיים, מאמרים וראיונות עם מומחים, לקבוצת פייסבוק סגורה בתשלום של מנוי חודשי.

אנחנו מרגישים שזו הפלטפורמה המיטבית עבור זוג שרוצה להפוך את חיי המין לנתיב התקרבות והתפתחות, מבלי לרוקן את הכיס, לעבור תהליכים סיזיפיים או סדנה חד פעמית שקסמה מתפוגג מהר.

אנחנו מבינים שמיניות קשובה היא בשורה מהפכנית, שלוקח לה זמן להטמע. ואנחנו כמו תמיד – מאמינים בדרך האיטית, הקשובה והעדינה.

אז… מגיע לנו מזל-טוב! ואנחנו באמת מתרגשים מאוד. הקטנצ'יק מתוק וחתיך וכמו בכל לידה – כל הבית על הרגליים סביב הנסיך הקטן.

אנחנו מזמינים אתכם לחזות בפלא – החודש הראשון במחיר הכרות של 30 ש"ח בלבד, והמנוי הוא ללא התייחבות. פשוט כי אין לנו ספק שתרצו להישאר…

כנסו כנסו – קרוביםTV

בזמן שאנחנו עושים אהבה, פתאום היא בוכה

נראה שעד לפני שניה היא נהנתה והכל היה בסדר ופתאום דמעות בעיניה. מה זה? היא בוכה?

המתמטיקה פשוטה: בכי שווה משהו לא בסדר. אם משהו לא בסדר וזה רק שנינו פה אז זה כנראה בגללי. המסקנה: עשיתי משהו לא בסדר. כנראה פגעתי בה, הכאבתי לה, אמרתי משהו לא במקום, אולי זה בגלל מה שהיה בשבוע שעבר… לא יכול להיות שהיא עוד זוכרת לי את זה.

שנים נרתעתי מבכי של בנות הזוג שלי ובמיוחד במיטה, כי במיטה אני הכי משתדל להיות בסדר, יותר מבסדר – אני רוצה להיות נפלא, מדהים, גדול! ולכן אני הכי רך ועדין ומתחשב וקשוב. זה הרגע שלי לאהוב אותה וברגע הזה אני גם הכי חשוף ופגיע. אני לא רוצה לדעת שאני לא בכיוון, שאני מפספס.

כמוני, גברים בדרך כלל באים למעשה האהבה עם המון רצון להעניק ולענג ולהיות הכי טובים ועבורם בכי שווה כישלון ולכן התגובה יכולה להיות כעס ואכזבה – מה עכשיו? מה עשיתי לא בסדר? עוד פעם תלונות?

חשוב שתדע – זה לא חייב להיות בגללך!

אף על פי שאתה חשוב, אתה לא בהכרח הסיבה לבכי. אתה בדרך כלל לא הסיבה. אשה בוכה בזמן מעשה האהבה בגלל שהיא מוצפת בנהר של רגשות שעולה ופורץ ממעמקים ושוטף אותה. זאת חוויה מאוד מרגשת ומשחררת. הרבה פעמים זאת חוויה של אושר עילאי, שטף של אהבה וזה יכול להיות גם שחרור של עצב גדול שבקע ממעמקים וחיכה לרגע הזה כדי לצאת.

אני לא מכיר הרבה גברים שיכולים לעמוד בהצפה רגשית בעוצמה כזאת. אנחנו בטח היינו מתפרקים לגמרי.

הדרך של הגוף לווסת הצפה רגשית עוצמתית שכזאת – היא בכי. בזמן ריגוש מיני משמעותי אישה חווה אינסוף רגשות של אושר ושמחה ואולי עצב עמוק שלא חייבים להיות קשורים לארוע מסוים. היא מוצפת רגש ואז היא בוכה.

כשהסכמתי לקבל שבכי לא אומר שאני אשם, הבנתי שזה דווקא סימן טוב שבת הזוג שלי בוכה בזמן מעשה האהבה, כי זה אומר שיש לה חוויה משמעותית ועמוקה. זה אומר גם שהיא סומכת עלי ומרגישה בטוחה להביע רגש עמוק בנוכחותי מבלי שתצטרך לעצור ולבלוע אותו.

ראיתי שברגע הזה אני יכול להתקרב אליה עוד ולהיות אפילו עוד יותר משמעותי ואוהב ומעניק. אני יכול לעטוף אותה באהבה שלי, לחבק אותה, ללטף את שיערה ולהגיד לה שאני כאן, הכל בסדר ושאני אוהב אותה. אני יכול להיות איתה ברגע המרגש הזה. זה אפילו קצת מזכיר לי את הלידה. שם היה לי קל יותר להיות עבורה כי היה לי ברור שהכאב שלה לא נגרם בגללי. יכולתי אפילו להעריץ אותה ואת אומץ ליבה. הרגשתי כמו אביר וניפחתי את החזה מרוב גאווה.

גבר מרגיש נפלא כשהוא מסוגל לאהוב את בת הזוג שלו ולהיות עבורה ברגע אינטימי של בכי. זה ממלא אותו גאווה כי זה מעשה של אבירות ונתינה ואהבה. ברגע הזה כשהיא הכי חלשה ופגיעה הוא שם בשביל לחבק אותה להגן עליה ולהגיד לה שהוא אוהב אותה.

להבין שהבכי הזה לא בגללי ושאני ממש בסדר זאת היתה הקלה ענקית בשבילי והזדמנות לקירבה גדולה וחיבור עם מקומות שבעבר הייתי נרתע מהם. זה עזר לי להתחבר לרגשות שלי ולפעמים אני אפילו מצטרף לבכי וזה כל כך משחרר.

אנחנו ממשיכים להיות מחוברים ולנוע יחד והלב עוד רגע מתפוצץ מאהבה…

אורגזמת בכי – למה נשים בוכות בזמן מעשה האהבה?

מאת: סמדר מילר
זה הגיע משום מקום. לא ניתן היה לצפות לזה. ברגע של עונג עצום, כמו רעם מתגלגל מרחוק, הגיע נחשול של בכי, והתנפץ על הכתף היפה של אהובי, כמו על צוק בלב ים.
מזל שזה צוק אמיץ ואוהב, שלא מפחד מדמעות.
מזל שיש לנו מן הסכם כזה שקט, שלא הכל אנחנו מבינים, וזה בסדר.
וכך יכולתי לבכות בכי נחוש ועז, כאילו "בלי סיבה".
פעם חשבתי שרק אני בוכה לפעמים במעשה אהבה, והיום אני יודעת שיש עוד המון נשים שחושבות ש"רק הן". כי אנחנו משום מה לא מדברות על זה. אז פרסמתי שאלה על הנושא בקבוצת נשים סגורה ומלאת חכמה, והנה מקצת ממה שלמדתי מנשים חכמות וחשופות:
יש נשים שבוכות בכל אורגזמה, אפילו בעינוג עצמי. אחרות לא מכירות את זה בכלל, ומעולם לא חוו בכי בזמן מעשה האהבה.

יש בכי של התרגשות, והוקרת תודה על רגע של קרבה ואהבה.
ויש בכי של פורקן רגשות עמוקים עמוקים, שנדמה שאין אליהם גישה בחיי היום-יום.

יש בכי של צער עמוק, ממש אבל ויגון,לפעמים תחושה שמה שמתפרק הוא עתיק מאוד, אולי בכלל מגלגולים אחרים, אולי בכלל לא אישי, אלא קולקטיבי.
בכל אופן, התחושה היא שלרגע נפער סדק בכל חומות השליטה ומשפריץ החוצה דבר מה שעד לפני רגע לא היה נוכח, לא היה נגיש ולא היה מודע, ונוצר קטרזיס עמוק.

נדמה שאנחנו מקבלות את הגייזר הזה באהבה ובהודיה. זהו בכי ללא מצוקה של ממש, והוא משאיר אחריו תחושת נקיון, ריפוי והקלה.
החשש היחיד שיש הוא… לתגובה של בן הזוג.
האם הוא מפחד שזה בגללו? שהוא עשה משהו לא בסדר, או הכאיב לי?
האם הוא מתבאס ש"נהרס הזיון?"
האם יש בו אורך-רוח ולב פתוח לצונאמי הקטן שלי?

חלק מהנשים ציינו שהן בכו רק בחברת בני זוג משמעותיים, כאלה שהן סמכו עליהם וידעו שבכוחם להיות שם באהבה, סבלנות והכלה, וללא בהלה.
כלומר – אם המחשבה הראשונה שעוברת לך בראש כשהאישה שלך מתחילה לבכות היא "מה עשיתי לא בסדר"? – אז דע שכנראה ההפך הוא הנכון – אם האישה שלך בוכה, הרי שהיא פותחת בפניך את קודש הקודשים הרגשי- שלה. זו זכות גדולה, וכנראה שאתה ראוי לה.
בכל אופן, ממה ששיתפו אחיותיי הנשים, מסתבר שאנחנו מלאות הערכה והוקרה לגבר שנמצא שם, נוכח, קשוב, לא נלחץ ולא מנסה מיד "להבין מה קרה" או "לפתור את הבעיה".
ומסתבר ש.. גם גברים יכולים. גם גברים בוכים במעשה האהבה. אולי לעיתים נדירות יותר, אולי ביתר איפוק ושליטה, אבל ללא ספק בהתרגשות ובתחושת קרבה.
אני מזמינה אותנו להרחיב את מושג המיניות שלנו כך שיוכל להכיל גם חוויות רגשיות שונות (ולעיתים – משונות) שעולות מתוכנו כשאנחנו ננגעימות לעומק.

אני מזמינה אותנו להרחיב את המנעד הרגשי שלנו, ולתת לבכי מקום של כבוד כמקלחת החמה של הנשמה.
תודה לנשים שסייעו לי ללמוד עוד על בכי במיניות, וכמו שאומרים אצלנו: "זה ייגמר בבכי".

על הז^ן שלי

מאת: סמדר מילר

זו היתה אהבה ראשונה. הכל היה חדש, בתולי, מפעים.

אני זוכרת כמה התפעלתי מ"הטריק".

החבר שלי רק היה מחבק אותי ומיד איברו היה מתקשח ביננו, כמו ילד שנדחף לחיבוק של אמא ואבא, רוצה להיות חלק מהכיף.

נדהמתי מהמהירות בה הוא היה משנה צורה, גודל ומצב צבירה.

הופתעתי מהתדירות שבה זה היה קורה. מברכת ה"בוקר טוב" היומית.

איזה כיף זה להסתובב עם טריק כזה מגניב, חשבתי לעצמי.

חלפו מעל 20 שנה, ואני עדיין חושבת שזה קסם משגע!

לראות פין מתעורר, מתמלא ומזדקף, כמו בצילומי time-laspe של בלוט שהופך לנבט, שהופך לעץ אלון… זה וואו!

ואני מתרשמת שגברים רבים, עמוק בפנים מאוהבים בפין שלהם.

אפשר לשמוע ילדים קטנים אומרים" "וואו, איזה בולבול גדול יש לי".

מנגנון הזקפה הוא כמו הפעלול של גיבור העל, הרובוטריק שהופך ברגע מאוטו למטוס, החנון שנהיה כהרף עין לסופר-מן. אדיר!!!

גברים מתפעלים מהקסם שלהם, ואין דבר מתוק יותר שאפשר להעניק לאהובך, מאשר להתפעל מהקסם שלו יחד.

כשאת מתפעלת באמת ובתמים מהזין של אהובך, את מאפשרת לו לחוש אהוב, חשוב ומוערך, ובעיקר- גבר.

כן, התפעלות אוהבת היא התדר שמזין זין, שמטפח אותו ושומר עליו.

לעומת זאת השוואה, ביקורת, לחץ, דאגה, דחייה וריחוק פוגעים בו, מחלישים אותו, מכווצים אותו.

אני מזמינה את שני בני הזוג להיות שותפים ביצירת מרחב בטוח, אוהב ומוקסם מהחבר המשותף.

לגברים אני ממליצה לשים לב לנטייה להתפעל ממנו כשהוא זקור ומלא און, ולרדת עליו כשהוא לא. (שים לב – האם אתה מתנהג ככה גם לעצמך?).

דברו עליו ונהגו בו בכבוד בכל עת. כשהוא מסרב לשתף פעולה עדיף להקשיב לו ומאשר לנזוף בו. (תמיד יש לו סיבה טובה! הוא אף פעם לא נגדך).

נשים – אני מזמינה אתכן להתבוננות – לחלקנו היו חוויות לא פשוטות בנוכחות האיבר הזה, ולפעמים נותרו בנו רגשות קשים כלפיו, כמו כעס, פחד, דחייה ואפילו גועל.

אולי הגיע הזמן לרפא ולנקות את המשקעים, ולהסכים להיפתח מחדש לגילוי סקרן ומלא פליאה?

ולשניכם יחד אני ממליצה לשחרר את הזין מכל ציפייה. אמרו לו: "אתה אהוב תמיד, בכל מצב",

וגם "במעשה האהבה שלנו – אין כל דרך להיכשל". הרעיפו עליו שפע של תשומת לב אוהבת, מגע קשוב, וכמובן – התפעלות פעילה.

שלכן ושלכם,

סמדר.

נשפכות – הפן הרגשי של השפיכה הנשית

מאת: סמדר מילר

בכל המרחבים בהם דיברתי על מיניות ועל נשיות, נדמה שאין נושא שא.נשים מתעניינים בו כמו השפיכה הנשית.

גם נשים וגם גברים ממש ממש רוצים לדעת: אגדה או אמת? (אמת, כמובן) האם כל אישה יכולה?(כן, הללויה) ואיך בדיוק עושים את זה? (לא אגלה לכם, ותכף גם תבינו למה).

אם גם אתם להוטים לפצח את החידה המשפריצה, חשוב לי להניח פה נקודה אחת משמעותית:

למיטב הבנתי, מנגנון השפיכה הנשית נועד לנקות, לטהר, ולשחרר את האגן שלנו ממתח ומטען רגשי שנאגר בו בחיי היום יום שלנו. זו דרך מופלאה וגאונית להתנקות מבפנים, תוך חוויה עמוקה של שחרור.

אני רוצה להבחין בין שני סוגי שפיכה: "נביעה" ו"רעידת-אדמה". (יש עוד מלא, אבל הם נעים על הרצף הזה).

בשעה ששפיכת "נביעה" היא פעפוע עדין, "רעידת אדמה" היא שחרור פתאומי ומיידי של כמויות גדולות של נוזלים, ועל השפיכה הזו, אני רוצה לדבר.

לי זה תמיד מזכיר ירידת מים לפני הלידה. לא רק בגלל כמות הנוזלים המפתיעה, אלא בשל הגוון הפראי של החוויה, כמו בצירי לחץ, כשמשום מקום מגיח כוח עז שגורם לנו לשמוט באחת את כל מלבושי התרבות, הנימוס והפאסון, ואז החיה שאנחנו מופיעה. היא מגיחה מתוכנו בדהרה, בשאגה, בנהמה, ביללה,או בדממה אקסטטית.

שפיכת רעידת-אדמה שכזו היא ארוע דרמטי. גם מבחינה נפשית.

זה רגע כל-כך חשוף, כל-כך נטול שריונות והגנות, כל-כך חי ומרגש. פעמים רבות השפיכה מגיעה עם התייפחות של פורקן, בכי מעמקים. נראה שכל הגוף שופך מעליו עכשיו הרים של מתח, נטל והחזקה.

ברגע כזה, אישה מתפרקת למולקולות. וזה מרהיב כי היא נוצרת מחדש. וזה מפחיד, כי יש בזה גם אובדן, וויתור מוחלט על שליטה.

ברגע הזה, אישה צריכה לצידה גבר שלם.

שלא מפחד מחיות פרא.

שלא נרתע מדמעות, מרגשות, מהתפרקות.

שמצליח לראות אותה. לראות אותה באמת, גם מבעד לערפל התשוקה שלו.

שיכול להניח את הסיפוק שלו בצד, ורק להיות שם עבורה, לאחות את חלקיה מחדש בחיבוק עוטף.

וחשוב לי לומר את זה, כי אני מזהה שחלק מהמוטיבציה לשפיכה נובעת מתפיסה שרואה בחוויה המקודשת הזו לא יותר מפירוטכניקה פורנוגרפית. גאדג'ט מגניב, אפליקציה חדשה ששווה להוריד, משהו ממש, אבל ממש מחרמן.

וכל זה ממש נכון, אבל שפיכה נשית מסוג "רעידת אדמה" היא מאורע רגשי עמוק, ואם אין מיכל מתאים להכיל אותה, פעמים רבות היא פשוט לא תגיע. גוף האישה, החכם להפליא, יכול פשוט לבלום ברגע האחרון, אם אין תחושה של מוגנות שלמה.

ולכן אני לא בעד "הוראות הפעלה" לשפיכה הנשית. כשיש רצון, מוכנות, ובעיקר – מרחב מיני משותף בשל ומלא לב – השפיכה תגיע בטבעיות, מתוך שהגוף נזכר בעצמו.

שנדע גשמי ברכה!

שלכם ושלכן,

סמדר.

מחקר חדש בדק ומצא: אתם בסדר!

מאת: סמדר מילר

אם לא עומד לך לפעמים – אתה בסדר

אם אף פעם לא עומד לך – אתה בסדר

אם לפעמים לא בא לך – זה נורמלי

אם אף פעם לא בא לך – זה נורמלי

אם לוקח לך הרבה זמן לגמור – זה נורמלי

אם לוקח לך שנייה ורבע לגמור – זה נורמלי

אם אף פעם לא היתה לך אורגזמה – זה בסדר!

אם יש לך רק דרך מאוד מאוד מסוימת להגיע לאורגזמה – זה בסדר.

אם אתה מודאג מגודל האיבר שלך – אתה נורמלי

אם את מודאגת מהצורה, הריח והטעם של האיבר שלך – את נורמלית

אם כואב או צורב לך בחדירה – את בסדר

אם יש לך פטריות או דלקות – את בסדר

אם יש לך פנטזיות מוזרות – זה בסדר

אם באמצע מעשה האהבה את מתחילה לבכות – זה בסדר

אם בא לך לאונן כל שתי דקות – זה בסדר

אם אתם מכורים לפורונו – זה נורמלי

להמשיך?

כל הדברים האלה אינם "בעיות" או "חוסר תפקוד" או, חלילה, מחלות.

אפשר לנשום לרווחה. אתם לא מקולקלים ולא מקוללים.

כל הדברים האלו רק מעידים עליכם שאתם א.נשים בריאים!

הגוף שלכם תקין ובריא, ולכן הוא מדבר איתכם, מבקש לכוון אתכם, ללמד אתכם על עצמכם ולהראות לכם את הדרך המינית הנכונה לכם.

טעות לחשוב שכולנו דומים במיניות שלנו. תסתכלו כמה הגוף שלנו שונה רק מבחינה חיצונית, ותבינו כמה אנחנו מגוונים גם מבחינה מינית.

יש לנו איזה תסריט בראש על איך נראה מעשה אהבה בריא, נורמלי, תקין ומתפקד. (מעניין אצל מי זה עובד…), ויש לנו ציפיות מעצמנו לתפקד כמו מכונות – אפס "תקלות", העיקר "לספק את הסחורה", מבלי להיות מושפעים מכלום – לא מנסיבות ולא מרגשות ומחשבות.

ומכיוון שלא מדברים על זה, גם נדמה לנו שאצל כל השכנים הדשא ירוק יותר גם במיטה.

בגלל הלחץ הלא ראלי ולא אנושי הזה, לתפקד בכל מחיר ועל הדרך לדרוס את הייחודיות היפה שלנו, בגלל הלחץ הזה אנחנו שוכחים את המיומנות היחידה שבאמת חשובה במעשה אהבה – הקשבה.

הקשבה נדיבה, רכה ואוהבת, שמאפשרת למי שאנחנו באמת, ליצורים המיניים המרהיבים שאנו – להתגלות.

אם הגוף שלכם מאותת, שווה לשאול:

מה כיבה את התשוקה שלי?

מה הרגשתי רגע לפני שהזקפה נעלמה?

על מה חשבתי רגע לפני שנסגרתי?

מה עלה בתוכי ולא נתתי לו מקום?

מה אני לא מבטא במפגש המיני?

על מה אני מוותרת ומתפשרת?

מה מושתק במיניות שלנו?

מה באמת אני צריך או צריכה, אפילו שזה נשמע לי מופרך, לא הגיוני ולא "נורמלי?"

זו הזמנה להתחיל ממש להתעניין בעצמכם ופרטנרים שלכם. לרדת לדקי-דקויות, לרזי הרזים של צפונות גופכם ולבבכם.

להתחיל להכיר את עצמכם מקרוב, בלי שיפוט ואשמה, ועם הרבה סקרנות וסבלנות. אין לכם מושג כמה אתם מדהימים, וכמה המיניות שלכם מגוונות, מרתקת ומתחדשת וכל הזמן!

גילוי נעים!

כך תעשי מין בלי אהבה – המדריך לרווקה

מאת: סמדר מילר

כך תעשי מין בלי אהבה – המדריך לרווקה

"אני מתאהבת בכל גבר ששוכב איתי. אוף, למה אני כזאת דפוקה?"

"הבעיה עם נשים זה שהן לא יכולות לעשות סקס בלי לערב רגשות"

מכירים את המשפטים האלה, שגורמים לעובדה שאת אישה בריאה להישמע כמו סוג של שריטה או בעיה?

אז בואו נעשה סדר:

אין דבר כזה מין בלי אהבה.

אנרגייה מינית, הדבר הזה שמתחיל לנוע ולרקוד בתוך הגוף וגורם לנו להפוך למיניים וחשקניים – הוא אנרגיית-החיים והוא עצמו אהבה. זו המשוואה:

אתם מיניים = אתם מלאי חיים = אתם אוהבים.

מעשה אהבה פותח אותנו לשפע של אנרגיית חיים, והיא מבקשת לזרום בכל רחבי גופנו, להטביע אותנו בחיות ועונג ו.. אהבה.

אם אתם מצליחים להישאר אדישים בשלב הזה ולא לאהוב, סימן שאחד או יותר ממרכזי האנרגיה שלכם (צ'אקרות) סגורים.

חרמנות אינה אלא אהבה שנתקעה במעלית, ונשארה בצ'אקרות התחתונות, כיוון שמרכזי הרגש והלב סגורים.

אדם בריא וחיוני, ולא משנה אם הוא גבר או אישה, לא באמת יכול לעשות אהבה בלי אהבה. נקודה.

וכן, זו יכולה להיות אהבה ללילה אחד. אהבה אינה דבר פרסונאלי, היא אנרגייה ומעשה אהבה טוב יכול להציף אותנו בכל-כך הרבה אור שרק נרצה עוד ועוד ממנו, ונשליך את הכמיהה הזו על הפרטנר שלנו, לעיתים אפילו בתובענות.

זה המקום לזכור שאנחנו לא אמורים להיות מקור אנרגיה זה עבור זו, וללמוד להתמלא ללא תלות באחר. (ועל זה כתבתי את ספרי "אהבה פראנית")

"אז מה, לא לשכב עם אף אחד עד שלא אהיה בזוגיות?"

זו אפשרות לא רעה בכלל, בעיקר אם אתם מגלים שסטוצים מרוקנים אתכם, או משאירים אתכם מבולבלים וכאובים. בואו נתחיל מזה שתפסיקו לרדת על עצמכם אם אתם מתמלאים אהבה גם ממפגש חד פעמי.

"אבל איך אפשר לחיות בלי מין?"

האמת – מצוין. אנחנו לא באמת צריכים מין. מין אינו צורך – הוא זכות.

הוא נחווה פעמים רבות כצורך – אבל אם תצללו עמוק תגלו שבעצם מתחת לצורך המדומה במין מסתתרים צרכים אחרים – באהבה, מגע, חום, הערכה, תחושת שייכות, תשומת לב, פורקן, הימנעות מרגשות לא נעימים.

את כל אלו אפשר למלא בדרכים אחרות, מה גם שסטוצים לרוב לא באמת ישביע את הצרכים העמוקים שלכם.

"אבל כולם מסביב עושים סטוצים כל הזמן!"

נכון, אנחנו בתרבות שמתהדרת בחסימה רגשית מפוארת. אז מה. תגידו תודה שאתם מחוברים, חשים, וקרובים לעצמכם. זה שווה יותר מכל סטוץ.

 

פחות מאמץ באהבה, יותר עונג והנאה

לפעמים אני חושב על כל הנקמות שהייתי רוצה לעשות לאיש שלימד אותי להשיג מטרות ויעדים במאמץ. הבעיה שאני לא יודע מי זה והאם בכלל מדובר באיש מסויים.

ואולי בכלל אני הבנתי לא נכון…אולי הוא התכוון שיש דברים שדורשים מאמץ ויש דברים שלא.

ומהו בכלל מאמץ ומתי הוא נחוץ? אני יכול להתאמץ לעבד חלקת אדמה, לזרוע זרעים, להשקות אותם, אבל מאמץ לא יעזור לי להאיץ את גדילתם. יש דברים שיעדים, מטרות ומאמץ דווקא מרחיקים מהשגתם, כמו למשל אהבה, עונג, שלווה, הרפיה, מנוחה, אורגזמה, זקפה…

וכך הוא גם מעשה האהבה. במקרה הזה מטרות יעדים ומאמץ יביאו לתוצאה הפוכה.

אז אם היד עוד מעט נושרת ואולי גם עוד איברים, זה סימן ממש טוב לעצור, כי מאמץ פה לא יעזור. אולי תתקבל תוצאה מידית, אבל לאורך זמן יש למאמץ הזה מחירים כבדים.

לא סתם כולנו מתאמצים. יש לכך שתי סיבות שמאוד מקובלות על כולם, אבל תסלחו לי כי אני הולך לקלקל לכם אותן.

סיבה ראשונה למאמץ: הבהלה לסיפוק מיני.

אני יכול להסכים עם זה שמגע בגילאי הינקות הוא צורך אנושי בסיסי, אבל סקס הוא צורך בסיסי? שמעתם פעם בחדשות על מקרה מוות בשל חוסר בסיפוק מיני? אני מכיר אנשים שלא עושים סקס במשך שנים – עשר, עשרים ואפילו שלושים שנים.

הבהלה לסיפוק מיני הפכה להיות הסיבה שאנשים חיים יחד. סוחרים בסיפוק הדדי – אני נתתי לך ועכשיו תתן לי. הסיפוק הפך להיות מטרה בפני עצמה שיש להשיג יותר מהר, יותר חזק, יותר הרבה.

כשמשהו לא עובד אנחנו מנסים עם יותר כוח, יותר עוצמה במקום להאט דווקא ולתת לפרח לפרוח.

מעשה האהבה הוא חסד יקר, פריבילגיה אנושית נפלאה, שהלוואי וכל האנושות תזכה לה, אבל זהו איננו צורך בסיסי כמו מזון, שינה וקורת גג.

נסו לעשות אהבה לא מתוך חובה או צורך, אלה מתוך רצון לקרבה, לחיבור ולהבעת אהבה.

סיבה שניה למאמץ: הבהלה לזקפה

כל כך הרבה לחץ ועומס על איבר אחד, אמנם חזק, גדול ועבה, אבל עדיין… הוא לא נועד לשאת משקלים כבדים כל כך כמו הוכחות ביצועים. לפעמים נדמה שהוכחת היותי גבר עומדת כאן בסימן שאלה ואולי אפילו הוכחת קיומי עלי אדמות כאדם!

שמעתם פעם בחדשות על מקרה שנשללה זכות הגבריות ממישהו בגלל שהוא לא הוכיח שיש לו זקפה? אני לא אומר שזקפה לא חשובה. היא חשובה מאוד, אבל זהו עוד מקרה של מאמץ איפה שצריך דווקא חוסר מאמץ כדי שיקרה משהו.

האיבר הזה כל כך רגיש ועדין ואנחנו מתעללים בו ומפילים עליו ים של אשמה ובושה. זקפה נובעת מתוך שלווה, רוגע ובטחון של איש בעצמו ובבת/בן הזוג שלו ושל אישה בגבר שלה.

נסו לתת פחות חשיבות ובואו למעשה האהבה רגועים כדי להיפגש באמת.

זקפה וסיפוק ועוד הרבה דברים יפים ונפלאים יבואו כשנסכים לוותר עליהם ונבוא למעשה האהבה חפים ממוטיבציה להצליח בהשגת סיפוק. כאשר המוטיבציה תהיה מפגש של אהבה לא נוכל להיכשל.

ובהעדר רצון להשיג מטרות אין מאמץ וזה הסימן הכי טוב לכך שאנחנו בכיוון הנכון.

שלכם,
ניסים