להזמין את הנימפה

מה דעתכם על בת הזוג כאשה מינית?

התשובה בין כמיהה לפחד. גברים כמהים לפגוש אותה אך גם פוחדים ממנה. נשים מצניעות אותה כי בזיכרון הקולקטיבי חשיפתה עשויה להוביל לנידוי חברתי ואולי אף למוות.

הסכנה לא חלפה. בימינו עדיין מסוכן לנשים להיות מיניות. רק לשם המחשה, איך קוראים לאשה שמחצינה את המיניות שלה? נותנת, שרמוטה, זונה…? ואיך עדיין נשמעת הטענה שהנאנסות אשמות באונס כי הן מחצינות את המיניות שלהן?

למה גברים פוחדים מבת זוג מינית?

  • אישה מינית יכולה לפתות אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה לעשות, להשתלט עליך ולעשות בך כרצונה.
  • אישה מינית יכולה לכלות את אונך ואת כוחך ולהשאיר אותך נבוב ומרוקן
  • אישה מינית היא לא ברת סיפוק. היא תמיד רוצה עוד ועוד ואתה, שלא תצליח לספק אותה, איזה מין גבר אתה?
  • אישה מינית בעלת תאבון מיני גדול ואולי אתה לא מספיק. אולי צריך עוד גברים? ואתה בשום אופן לא רוצה עוד גברים בסביבה.
  • אישה מינית היא תוססת, חיה, קולנית, צבעונית, יש לה תשוקה, היא דומיננטית, היא שתלטנית, היא לא שבעה, היא מוחצנת, היא מפתה, היא מושכת, היא מסוכנת….

זוכרים את הסרט "אינסטינקט בסיסי" עם שרון סטון? כמה פחד יש שם מהאישה המינית.

נשים מקטינות ומצמצמות את מיניותן בשלל דרכים כדי שחס וחלילה בן הזוג לא יחשוב אותן למיניות. בגלל הפחדים שלו הוא עלול לגנות, לפגוע, להעיר הערה, להעליב עד כדי תוקפנות ואלימות..

וגברים התרגלו לתקתק את המין בסוף היום, כשבת הזוג כבר עייפה גמורה מהר מהר לפני שהנימפה תתעורר. הרי ידוע שכדי להגיע לעוררות מינית מלאה אשה צריכה זמן. הרבה זמן. ועייפות בטח לא מוסיפה.

אז איך מזמינים את הנימפה?

הגבר מזמין את הנימפה כאשר הוא יוצר עבורה "מרחב" בטוח ומוגן. מלבד סידור של מרחב פיזי נעים, ישנו המרחב הלא-פיזי המורכב ברובו מגישה נכונה המאפשרת תחושת ביטחון, הרפיה עמוקה והתמסרות.

כשאשה מרגישה בטוחה ומוגנת היא יכולה לשחרר את האחיזה, להתמסר ולאפשר לנימפה שבתוכה לצאת במלא הדרה.

זהו רגע של חסד שבו גבר ואשה מתאחדים שוב כמו בליל כלולותיהם.

כך הם מרפאים לא רק את עצמם, אלא את האנושות כולה, מכל התחלואים

ואז הם, איש ואישה, חופשיים לעשות אהבה ללא מעצורים.

שלוש דרכים להחזיר את המיניות לזוגיות

אני אישה מאוד מינית, האיש שלי מדהים ואני אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה שהוא יגע בי. מה עושים?

כבר הרבה זמן אין לי תשוקה למין והאיש שלי כל הזמן רוצה. מה עושים?

מעציב אותי לשמוע סיפורים כאלה. איש ואישה חיים יחד, אוהבים, כמהים למגע, לתשוקה ועונג מיני מבלי שיוכלו לממש מיניות טובה זה עם זו. כואב לי על האשה, כואב לי על הגבר ואני יודע שאין אשמים. זאת רק הבורות המינית.

אנחנו חיים בחברה שבה הבורות כל כך נפוצה. זוהי תולדה של הסתרה וגינוי של כל מה שקשור במיניות. תסתכלו על החברה שיצרנו – הורדנו את המיניות למחתרת ויצרנו אלימות ופגיעה מינית בכל מקום. אחת מאחת! זו הסטטיסטיקה.

במקום שמוסתר מן העין גדלים דברים אפלים ושם צומחת ומשגשגת אחת מהתעשיות הרווחיות והמשגשגות בעולם אם לא המצליחה ביותר. אז בואו נכניס קצת אור אל האפלה ונפוגג מעט את הבורות.

עשו אהבה מהגוף ולא מהראש. אחת ממכשלות הבורות היא לחשוב שהמח הוא איבר המין הגדול ביותר. זה לא נכון. למעשה הגוף הוא איבר המין הגדול ביותר. מיניות בריאה באה מהגוף, מתוך הקשבה לגוף, מסונכרנת עם הגוף – שלנו ושל בן הזוג. מיניות נחוות, מורגשת ונעשית מהגוף. אם אתם עושים מין מהראש עיצרו וחיזרו לתחושות הגוף שלכם.

דוגמא לכך היא תופעת "הגוף הנסגר" והעדר תשוקה. הראש מאוד רוצה, אבל הגוף לא משתף פעולה. זה קורה כאשר הגוף, בגלל האופן שבו התייחסו אליו בעבר, כבר לא מאמין שיקבל מגע נעים. אדם יכול להאמין עד מחר בבן הזוג, אבל אם הגוף לא מאמין הוא נסגר ואז זה לא יעבוד.

שימו את המיניות שלכם על השולחן בסלון. התחילו לדבר בפתיחות על המיניות שלכם. דברו על מה אתם צריכים מבן הזוג שלכם. דברו על הכמיהות שלכם. להבדיל מפנטזיות, כמיהה היא דבר עמוק שבא מהלב, בעוד שפנטזיה באה מראש. כמיהה יכולה לפגוש את הפרטנר בעוד שפנטזיה יכולה לפגוע בו ולהרחיק אותו.

דברו על איזה מגע הייתם רוצים, מה נעים לכם, על האזורים הרגישים שלכם, על התגליות שלכם. נסו לפרט כמה שיותר ואל תסתפקו בלומר "היה לי נעים" או "זה היה טוב". אמרו היה לי נעים כשעשית… הרגשתי כך וכך…

היו בחקירה ולמידה כל הזמן. חיקרו את הגוף שלכם ואת המיניות ביחד. החליטו לחקור כל פעם דבר אחר. הסכימו שהחקירה לא תסתיים במשגל. זה חשוב מאוד. התקדמו לאט בחקירה. שהו בה. וודאו שאתם נושמים.

חקירת עינוגי העדן (שם חלופי לפין)

תרגיל מומלץ לנשים הוא לחקור את איבר המין של בן הזוג שלכן. המחישו לגבר שלכן איך אתן רוצות שיגע בכן. הסבירו לו שאתן הולכות לחקור איך לענג אותו באיבר המין. זה יכול להיות בכלל לא מענג בהתחלה. אז מה? זאת חקירה שנועדה להכרות, גילוי, בדיקה ולימוד.

המטרה היא לחקור איך לענג עדן באופן שנעים לך(!) ולא באופן שאת חושבת שצריך לענג, שקראת או ראית איפשהו. מה ההבדל? כשאת מענגת באופן שאת חושבת שנעים את בראש. כשאת מענגת מהראש את עובדת. לא לחינם נתנו את השם Job לעינוג אורלי של העדן, כי זה ממש עבודה.

כשאת מענגת באופן שנעים לך (שימי לב – נעים לך) אז את מחוברת לגוף שלך ופועלת מהגוף. עכשיו זאת כבר לא עבודה, כי את מתענגת בעצמך.

זה המפתח! לענג מתוך הגוף ולא מתוך הראש. חיקרי את זה.

את בטח תחשבי – האם זה נעים לו? האם אני עושה טוב? שחררי את זה. הסכמתם שאת חוקרת ולומדת וזה מה שחשוב.

ואתה, שכב בשקט, נשום והתרכז במגע ובתחושות שלך בגוף. עזוב את המחשבות. אתה עשוי לחשוב – מה היא עושה? לא ככה… נו כבר שתעשה משהו, אני לא מרגיש כלום…

חזור לגוף, לתחושות, לעדן עצמו, נסה לפתוח את עצמך עם נשימות, אנחות ותנועה קלה.

אם העדן שלך לא זקוף, הכל בסדר, לא צריכה להיות זקפה. זה רגע של למידה והכרות. כשמתחילים מהתחלה עוזבים בצד את מה שיודעים ומגלים דברים חדשים.

תנו לחקירה הזאת ולכל חקירה בהמשך זמן. לימודים דורשים זמן, ורוגע ונשימה. ולבסוף, אל תצפו לתוצאות. ככל שתהיו מוכנים לשחרר את התוצאות כך תורידו לחץ מההתנסות ותהיו משוחררים יותר לגלות את החדש.

בכל התנסות כזאת האמון הגופני יחזור קצת ועוד קצת. אתם תלמדו להתחבר לגוף שלכם ולעשות אהבה בדרך חדשה ומותאמת יותר למי שאתם. ואז התשוקה תחזור והעונג וכל הכמיהות שלכם יבואו להגשמה.

לסיכום, בורות מינית שולטת. אין אשמים. כדי לפוגג את הבורות עשו אהבה מתוך הגוף ולא מהראש, שימו את המיניות על השולחן בסלון ודברו באופן פתוח והכי חשוב עשו אהבה מתוך חקירה ולמידה.

בהצלחה!
שלכם,
ניסים

הטרגדיה של המיניות הזוגית – "חצי מין"

מאת: סמדר מילר

הוא סופר בייאוש את מספר הפעמים שעשו סקס בשנה האחרונה. לא מבין איך ההבטחה הגדולה של תחילת הקשר התנפצה לו, ואיך מצא את עצמו לכוד בזוגיות עם הרבה פחות מין ממה שהוא צריך ורוצה. מרגיש נעלב ודחוי ומושפל. מנסה בכל דרך, מכל כיוון ונדחה שוב ושוב. מתחיל לפתח כעס ושנאה כלפיה, נוקם בה בקטנות, בכל מיני דרכים מטופשות.

היא מרגישה חסרת אונים. היא פשוט לא רוצה. מה, שתאנוס את עצמה? שתסכים בשעה שהגוף שלה מסרב? זה מה שהיא עשתה בהתחלה וגרם לה להרגיש נורא. הוא כביכול הכי סבלני וקשוב, ועדיין – המגע שלו מביא לה ת'סעיף. אולי משהו לא בסדר איתה? עם המיניות שלה?

היא מרגישה אשמה ומרחמת עליו, וגם פוחדת שיחפש פתרונות בחוץ.

ככל שהוא מבקש יותר – היא נסגרת יותר. עמוק בפנים היא מפסיקה להעריך אותו. עמוק בפנים היא מלאת זעם כלפיו, שמתפרץ מדי פעם, על איזו שטות.

כמעט כל זוג שאנחנו פוגשים חי בווריאציה כלשהי של הטרגדיה הזו. (לפעמים בהיפוך תפקידים – האישה רוצה והגבר נסגר ונמנע).

טרגדיה זו מילה קשה, אני יודעת. ועדין זה מה שזה בעיני – כששני בני זוג אוהבים וטובים, שממש רוצים לעשות טוב זה לזו ולעצמם, מוצאים את עצמם ממולכדים ככה סביב המיניות. יש 100% כוונות טובות, ועדיין זה הולך ומסתבך, ומה שאמור היה להיות גן-עדן של אהבה, הופך לזירת קרב כאובה.

מעניין לעשות מחקר ולגלות את הקפי התופעה. אני מתערבת על 80% מהזוגות, לפחות.

האם זו גזרת גורל? האם זה נגזר מההבדלים הפיזיולוגיים בייננו? האם זה פשוט לא נועד לעבוד לאורך זמן?

בוודאי שלא.

אנחנו אולי זוג צעיר ו"זה לא חכמה", אבל אחת לכמה זמן אנחנו פוגשים זוגות וותיקים ואפילו וותיקים מאוד, שהמיניות שלהם משגשגת. קל לזהות אותם – הם מאוהבים. כשזה עובד, האהבה מתחדשת כל הזמן.

ומה יש שם? מה הסוד? זה לא שהם טובים מאחרים, הם פשוט השלימו את החסר. למה הכוונה?

תארו לעצמכם שהייתם מזמינים באי-ביי חץ וקשת, ומקבלים בדואר רק חץ. מעצבן, נכון?

מה כבר אפשר לעשות עם חץ? מממ… כל מיני דברים, אבל לא את הדבר הזה שבשבילו יש חץ וקשת. הייתם מרגישים מרומים, לכל הפחות.

זה הסיפור עם המיניות שלנו. קיבלנו חצי.

התרבות שלנו מכירה רק חצי סיפור, חצי תשובה לשאלה: מהי מיניות אנושית בריאה, מצמיחה וברת קיימא?

העניין הוא שאנחנו אפילו לא יודעים שקיבלנו חצי. אנחנו חושבים שזה השלם והוא פשוט… לא עובד לנו.

אנחנו מכירים רק את החצי ה"חיצי" – הזכרי. ממוקד מטרה, מהיר, ישיר, חד ומצומצם.

מי שהאנרגיה הזכרית דומיננטית בו ( לרוב גברים, אבל כאמור יש גם מקרים הפוכים) מסוגל להסתפק בחצי הזה, אבל עבור מי שמאפיין באנרגיה נקבית, סוג כזה של מיניות הוא פגיעה של ממש, גם כשנעשה מתוך הכוונות האוהבות ביותר.

מיניות קשובה חוקרת ומשיבה אלינו את החצי החסר. רוב הזוגות שאנחנו מלווים מופתעים לגלות שיש בכלל עוד חלק ושהם חיו עד היום עם חצי מיניות. כל ההגדרה של "מעשה האהבה" משתנה. שפה חדשה נולדת. זה מרגש עד מאוד. אפשר להספיק להתגושש, להילחם ולכאוב, ולהתחיל, סוף-סוף, לעשות אהבה.

אנו מזמינים אתכם להצטרף למהפכת העונג, להשיב לעצמכם את מה שנגזל מכם, לחיות מיניות שלמה, משגשגת ומלאת אהבה.

קורס יסודות המיניות הקשובה לזוגות

אתגר שבוע בלי תלונות בזוגיות

היה לנו שבוע אתגר מהמם ואפילו עקבו אחר האתגר בגלי צהל. אנחנו בהודייה והוקרה גדולה לכל מי שהשתתף. זה היה אתגר מאתגר. אתם מוזמנים להמשיך ולפתח את שריר התלונות שלכם ולהתמיר את הזוגיות שלכם למקומות חדשים.

למי שפיספס אפשר לצפות בכל סרטוני האתגר מרוכזים בקישור למטה.

קישור לכל סרטוני האתגר מרוכזים במקום אחד!

‏מה ל#$@$%ל היא רוצה?

‏מה ל#$@$%ל היא רוצה?

לא מעט גברים שואלים את עצמם את השאלה הזאת תוך כדי הרמת מבט וכתפיים בחוסר אונים אל השמיים.

תגידי מה את רוצה ואני אעשה. בשמחה. אבל תגידי?!?!?!

‏בואו נדבר רגע על המרחב שבו זה באמת מפריע – המרחב המיני. שם אולי החוסר אונים הגדול ביותר והדחייה ועלבון והכעס וכל החברים האלה שבאים ביחד.

כשגבר שואל אשה מה היא רוצה הוא יכול לקבל משהו כמו זה:

אני רוצה להרגיש שאני עפה בשמיים כמו נשר, אני רוצה לשכב על עננים וורודים.

אני רוצה לדהור על חד-קרן אל השקיעה כששערי עף ברוח המלטפת.

אני רוצה להיות עטופה בבדי משי צבעוניים. לרקוד עם זאבים. ‏לדהור אל ההרים…

‏ואז יושב גבר פעור פה‏ ‏ולא מבין מאיפה זאת נפלה עליו ומה לעזאזל היא רוצה.

אז מה קורה פה ואיך מפענחים את הקוד הזה?

בת הזוג מביעה חוסר שביעות רצון במיניות. היא אומרת שהיא לא יודעת מה לא בסדר איתה, שאין לה תשוקה, שהיא לא מינית…שהמגע לא נעים לה… שהקצב לא מתאים…

הרבה מאוד גברים שאני פוגש משתוקקים לספק את הרצון של בת הזוג שלהם וכדי להיות מסוגלים לעשות את זה הם רוצים שהיא תביע את הרצון שלה בצורה הגיונית ומפורטת. תגידי שמאלה, תגידי ימינה, תגידי חזק, חלש, מהר לאט…

העניין הוא שבת הזוג יודעת איזה איכות היא רוצה ולא יודעת איך לתרגם אותה לפעולות מעשיות.

איך מתרגמים איכות לפעולות?

סליחה על ההשוואה, אבל זה כמו להבין מה תינוק רוצה כשהוא בוכה וצורח. הוא לא יודע להגיד מה הוא רוצה ואנחנו בכל זאת רוצים להבין ולספק את הצורך שלו.

זה דורש חיבור מיוחד שהוא לא מילולי, אלא גופני, רגשי וכדי להגיע לחיבור כזה, בשביל גברים וגם בשביל הרבה נשים, זה לפעמים ממש לפתח איבר חישה חדש.

אנחנו לא אשמים בזה. זה קשור לאופן שבו מגדלים אותנו מגיל אפס, שבו לשכל ולחשיבה ההגיונית יש עדיפות על הרגש והאינטואיציה. אני אישית לא הייתי מחובר לחוש הזה רוב חיי עד שהוא התגלה במקרה.

לדעתי לכולנו, כבני אנוש, יש את יכולת החישה הזאת, אבל היא הולכת ונעלמת עם השנים ככל שהראש משתלט. אנחנו רוצים להבין בשכל, אבל ההבנה הזאת היא לא משהו שהשכל יכול להבין.

אני קורא לזה – הקשבה גופנית. זאת לא הקשבה למילים, אלא לרווח שבין המילים. זאת הקשבה דרך התאים, לנשימות, לשאיפות ולנשיפות, לאלפי תנודות קטנות שהמחשבה לא מספיק מהירה כדי לעבד אותן ולתרגם אותן, אבל הגוף כן. אפשר ללמוד אותה וזה אפילו לא כל כך קשה.

ההקשבה הזאת גאלה אותי מחוסר אונים מוחלט בניסיון להבין מה בת הזוג שלי רוצה (לא רק במיניות) למצב שאני בכלל לא צריך לשאול אותה, כי אני מבין אפילו לפניה. החיבור הזה מענג אותי ברמה שאני ממש חש את העונג שלה בגוף שלי. כשאני לא מחובר אני מיד מרגיש כי זה מפסיק להיות מהנה.

היא מספרת לי איך היא מתכרבלת בתוך עננים וורודים רכים ומתוקים ואיך היא רוקדת עם זאבים ואני רק מקשיב לה ומחייך מאושר.

אני רק מתקרב לבת זוג שלי באופן מיני והיא ישר נסגרת והודפת אותי

"אני רק מתקרב לבת זוג שלי באופן מיני והיא ישר נסגרת ודוחה אותי. מה, היא לא רוצה להרגיש נחשקת על ידי?"

חלק מהגברים התרגלו לפרש את הדחייה הזאת כ-"האישה שלי לא מינית, מה לעשות", הם מסתפקים במין קצר פעם בשבוע-שבועיים וחלקם פשוט מוותרים על מין.

זה לא כיף שבת הזוג שלך דוחה אותך, ולא כיף להיות "כלוא" במערכת יחסים זוגית שבה צורך מאוד בסיסי שלך לא בא על סיפוקו. איך תספק את הצורך הזה? מה אתה אמור לעשות?

מה מקורו של אותו צורך בהול בפורקן מיני ובסיפוק והאם בת הזוג היא אמצעי לסיפוק הצורך?

בפוסט הקודם (בן זוגי רק מתחיל לגעת בי באופן קצת מיני – והגוף שלי ננעל) סמדר דיברה על התמכרות ואני רוצה להמשיך בקו הזה ולתת מענה גם לגברים שנשארו עם חצי תאוותם בידם.

מכירים את השיר של סחרוף – כולנו מכורים אפילו שיש לנו כזה כאילו…

אז כן. כולנו מכורים. המילה התמכרות בפוסט הזה היא לא מילת גנאי. היא באה לתאר תופעה. אנחנו רגילים לחשוב על התמכרות בהקשר של חומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול, אבל כיצורים אנושיים אנחנו מתמכרים לחומרים שמפריש המוח שלנו במצבים מסוימים ולכן אנחנו משחזרים אותם שוב ושוב..

הכרה בהתמכרות והופעתה במודעות היא ראשית הריפוי.

ממש בקצרה, מהי התמכרות – משורש מוכר. כשקשה הולכים למוכר. כשרוצים להימנע במצב רגשי מאתגר הולכים לדרך המילוט הסלולה והמוכרת על מנת להימנע מהאתגר. כך אנחנו בעצם מונעים מעצמנו את ההתפתחות הרגשית – במקום להתמודד עם האתגר הרגשי ולשהות בו, אנחנו נמנעים ממנו והולכים למפלט.

בתרבות שלנו לגברים מגיל מאוד צעיר אין לגיטימציה להביע רגשות. ואז מה קורה? הנער בגיל 12 לומד להימנע ממתח רגשי על ידי פריקה באוננות ואז ההתנהגות הזאת מתקבעת והופכת להתמכרות או דפוס (כאמור דרך מוכרת להימנע מרגש קשה).

לנשים, אגב, יש הרבה יותר לגיטימציה להביע רגש בתרבות שלנו, אבל הן בכל זאת מושפעות מההתניה התרבותית, בצורה אחרת. לא נדבר על זה כרגע.

ואז גברים מגיעים עם הפטנט המוכר הזה להימנעות מרגשות קשים, לקשר זוגי וליחסי מין וממשיכים אתו באותו אופן – כל פעם שמופיע מתח רגשי, ולא חסר לנו בחיים כאלה, אנחנו מחפשים את המילוט המוכר. גברים רבים ממשיכים למצוא פורקן באוננות בתדירות גבוהה אף עם פי שהם במערכת יחסים וזה לגיטימי.

כשהם באים כדי לפרוק מתח רגשי עם בת הזוג הם מגלים שיש שם עוד בנאדם ושהגוף שלה לא מוכן שישתמשו בו לצורך הזה.

מתחילים להבין מה קורה פה?

התופעה הרווחת היא שנוצרת "נעילה" – הגבר לא מסוגל להכיל את רגשותיו שמצטברים ויוצרים המון חרדה ולחץ, הוא רוצה לפרוק את זה בדרך כל שהיא. הדרך המוכרת והזמינה היא לפרוק במין.

גוף האישה חש בכוונה לא טהורה וננעל ואז היא חושבת שהיא לא מינית, שהיא לא בסדר, אשמה… זוהי בכמה מילים הטרגדיה של המיניות.

כוונה לא טהורה היא כוונה שיש בה מטרה חבויה – האישה חושבת שהגבר בא לעשות איתה אהבה, אבל בעצם הוא בא להשתמש בה כדי לפרוק את המתח הרגשי שלו.

כל התהליך הזה, ברוב המוחלט של המקרים, קורה ברמה לא מודעת ולכן אין לייחס להתנהגות הזאת כוונת זדון או אשמה.

האם האישה אחראית על הפורקן הרגשי של הגבר?

לא. רק הגבר בעצמו יכול להיות אחראי על רגשותיו. היא יכולה לעזור אם היא רוצה, אבל כל לקיחת אחריות מצידה תביא להעמקת התסביך.

אז מה עושים?

במילה אחת התפתחות. בשתי מילים – התפתחות רגשית. אין ברירה גבר יקר. כל הסיפור הזה מוביל אותנו אל הבלתי נמנע – התפתחות רגשית וקץ המלחמה של מי אשם ומי צודק.

כשגברים ילמדו להכיל את הרגש הבלתי נסבל שלהם הם כבר לא יצטרכו לפרוק אותו במין ואז יוכלו לעשות אהבה ולהתעלות למדרגת ההתפתחות הבאה שלהם.

הנשיות מזמינה את הגבריות להתפתח ולהתעלות אל מעשה האהבה שבו אין מאבקי כוח ושליטה.

כשגבר מסכים להתפתח לרמה הזאת הוא מגלה שהאישה שחשב ללא מינית הופכת להיות מאוד מינית, כי לנשים, אתם יודעים, אין את המגבלה הזאת שיש לגברים שאחרי שהם גומרים הם גמורים. הן יכולות להמשיך עוד ועוד.

למי שרוצה יותר תכלס אז הנה תרגול מומלץ:

מגע ללא מטרה – הכוונה למגע בהסכמה מתוך כוונה מלאה להעניק שלא למטרה לקבל משהו בתמורה. כמה דגשים למגע כזה:

  1. שתף את בת זוגך שאתה רוצה להתנסות במגע ללא מטרה. בוא לתרגיל הזה כאשר אתה מוותר מראש על האפשרות שיקרה משהו מיני בסופו
  2. רצוי להתחיל מחיבוק.
  3. זהו מגע לא אירוטי או מיני בשום צורה, כולל ללא רמיזה מינית.
  4. ללא מגע באזורים מיניים – שדיים, איבר מין (כולל ללא יד מחליקה בטעות כי לא שמתי לב)
  5. הקפד על מגע נינוח ואיטי. שים לב שנוח לך.
  6. בזמן המגע עליך להישאר נוכח על ידי שמירה על תשומת לב לתחושות בכפות ידיך, לנשימה שלך ולתחושות בגוף שלך.
  7. לסרוגין שמור על תשומת לב למה שקורה אצל בת זוגתך – נשימה, תנועה, קול וכדומה.
  8. חקור סוגי מגע שונים – מרפרף, חלקי, מגע מלא.
  9. אם יש עוררות מינית – מעולה. זה לא אומר שצריך לעשות איתה משהו. היא נכללת במסגרת תחושות הגוף שלך. רק שים אליה לב וחוש את התחושה.
  10. אם יש עוררות מינית אצל בת הזוג שלך גם מעולה. גם אז לא צריך לעשות איתה דבר. המשך במגע ושים לב מה התגובה הגופנית שלך לעוררות שלה.חשוב שהיא תרגיש בטוחה להתעורר מינית בנוכחותך מבלי שתנצל את המצב.
  11. אם בת זוגך מזמינה אותך להמשיך למין וודא שההזמנה הזאת מפורשת. שאל אותה.
  12. הכי חשוב – הנח לרגע בצד את נושא ההדדיות. התרגול הזה לא הדדי. הוא בשבילך ולמענך.

בסוף התרגיל מומלץ לשתף זה את זו – מה הרגשתם, מה נפתח לכם? איזה דבר חדש גיליתם? מה היה לכם נעים. אם עלו רגשות שתפו גם אותם – הרגשתי תיסכול, לחץ, בילבול, עצב… שתפו במחשבות שעלו לכם.

בשבילכם זאת אולי ארץ זרה אך ככל שתתרגלו מגע ללא מטרה כך הדחיפות לפורקן תלך ותקטן כי היכולת להכיל את הרגשות הקשים תלך ותגדל.

האמון של בת הזוג בכם ילך ויגבר ואז היא תוכל להרפות ולהתמסר..

בנוסף תחזור התשוקה והקירבה תהיה מתוך רגש של אהבה.

בן זוגי רק מתחיל לגעת בי באופן קצת מיני – והגוף שלי ננעל

מאת: סמדר מילר

"בן זוגי רק מתחיל לגעת בי באופן קצת מיני – והגוף שלי ננעל. כאילו תוך שנייה נבנית חומה מסביבי ואני רק רוצה להדוף אותו ממני"

נשים הן לרוב יצורים עם המון מילים, ועדיין התיאור הזה חוזר על עצמו, כמעט מילה במילה, מפי נשים רבות ושונות.

חלקן מרגישות שמשהו דפוק בהן, שהמיניות שלהן מקולקלת. חלקן חשות אשמה ש"אני הורסת לבן הזוג שלי את החיים", חלקן פשוט ויתרו.כולן מתוסכלות מאוד.

אישה אהובה אני רוצה לומר לך:

ככל הנראה, הכל בסדר עם המיניות שלך. למעשה, היא מפגינה בריאות!

ואני רוצה לשאול אותך שאלה אחת נוקבת:

האם לתחושתך העמוקה – לא מה שנאמר, ולא מה שמוצג על פני השטח, אלא עמוק עמוק בפנים – בן הזוג בא אל המפגש המיני כדי לתת או כדי לקבל? האם המפגש המיני הוא עבורך? תפור לפי מידותייך, רואה אותך ולוקח בחשבון את הצרכים העמוקים שלך?

התמכרות לפורקן מיני היא כנראה ההתמכרות הנפוצה ביותר בקרב גברים בעולם. היא כל-כך נפוצה שהיא מתחזה לנורמלית. רוב הגברים מסתובבים בעולם עם לחץ לפרוק, ועם האמונה שבלי מין הם אבודים. חלק גדול מהנשים הטמיעו את האמונה ש"לגבר יש צרכים" ועדיף לא למנוע ממנו לספק אותם.

בן זוג שמכור לפורקן מיני רוצה ממך משהו. לא משנה באיזו עטיפה יפה זה עטוף – זה מה שמניע אותו. לא כי הוא רע, לא כי הוא לא אוהב ולא מעריך אותך – פשוט כי הוא מכור, וכן, כשהוא בקריז הוא לא רואה אותך. הוא רק רואה את המקום בו הוא יכול לפרוק את עצמו. והגוף שלך – החכם ומתוק – ננעל בפני זה, ובצדק.

אני לא רוצה חלילה להכפיש. אני מכירה גברים מדהימים באמת, שמכורים. צר לי עליהם, מנסים בכל דרך, מתמרנים,מתחננים, פוגעים בעצמם ובנשותיהם, ובסוף מסתפקים בפירורי של מין גרוע שניתן כדי לצאת ידי חובה. זה קורע לי ת'לב. מגיע לגבר להיות נחשק, שהאישה שלו תשתוקק למעשה אהבה איתו. ההתמכרות דורסת כל סיכוי שזה יקרה, וככל שהוא לחוץ ולוחץ – הוא מתרחק ממה שהוא באמת רוצה.

אז מה עושימות?

מניסיוני, זה לא משהו שפותרים ברגע, זו הזמנה למסע.

המסע מתחיל בהתעוררות, בהבנה של המצב. במודעות.

וממשיך דרך גמילה – החלטה על תקופה של המנעות מחדירה ואורגזמה (ומאידך – הרבה חיבוקים קשובים ו"מגע ללא מטרה") – נשמע לכם מופרך ולא ישים? – תראו עד כמה אתם מכורים…

התחזית לשלב הזה: כמו בכל תהליך גמילה, כל מה שדחקנו בעזרת ההתנהגות ההתמכרותית יעלה מעל פני השטח. תחזיקו חזק – רגשות עזים! ההסכמה לחוש אותם, לעבור דרכם, ללמוד מהם היא התפתחות.

ומה הלאה? מתרגלים לעבוד עם גוף האישה כמצפן. לא רק שלא רומסים אותו יותר, אלא מקשיבים רוב קשב לססמוגרף הרגיש הזה, שמלמד אותנו קצב, חיבור ודיוק שמוביל להתעלות מינית.

אין לכם מושג עד כמה אישה היא יצור מיני כשאוהבים אותה כמו שצריך. מרגש לגלות מה קורה לכל תחומי החיים כשהמין חוזר להיות מקום מפגש נינוח ומעצים ולא שדה קרב או זירת משא ומתן.

נשים אהובות – אנחנו לא באמת עושות להם טובה כשאנחנו "עושות להם טובה". אנחנו משתיקות את קול ההדרכה הגבוהה שפועם דרכנו, משתפות פעולה עם ההתמכרות, ועושות נזק חמור ליכולת שלנו להרגיש תשוקה. אף גבר עוד לא התפוצץ מרוב חרמנות, איש עוד לא מת ממחסור במין. אבל האהבה שלכם עלולה למות בשל מסורת הריצוי שכולנו הפנמנו.

אנחנו עושים אהבה בכל הזדמנות

מאת: סמדר מילר

אנחנו עושים אהבה בכל הזדמנות.

לא, לא כמו שפנים.

יותר כמו מים צלולים על פני חלוקי נחל.
כמו רוח בעשב.
כמו דרקון ממריא וצובע באש שמיים שחורים.

"בכל הזדמנות" זאת אומרת כשיש לנו שעתיים-שלוש לפחות.

זו בדרך כלל אני שפשוט רוצה להתחבק קצת. אנחנו נכנסים למיטה להתכרבל.
זה הוא שדואג שיהיה לנו מרחב נעים, נקי וריחני, מואר ברכות, מוסיקלי.

לוקח לנו רגע להסתנכרן, להתרגע, להוריד הילוך, רק מתחבקים ומתלטפים…. לאט לאט.

תמיד אני חושבת לעצמי – אני כל-כך שלווה, אין מצב שזה הולך להתלקח. זו רק התכרבלות כזו תמימה. אבל… שוב ושוב אני נוכחת שכעומק הרגיעה – גובה הנסיקה.

וכך, בהדרגה, ומבלי לשים לב, הנשימה שלנו מסתנכרנת. משהו נפתח, מתחיל לזרום ולהתפתל ביננו. הקסם מתגנב ומחולל את עצמו, שוב.

הסוד הענק הוא, שאהובי תמיד צעד אחד אחרי.
מכיוון שהוא יכול להיות מוכן ברגע, ואני – לא, זה ברור שהולכים לפי הקצב שלי. איטי, הדרגתי, סבלני.
אני מרגישה מאוד מוקשבת וחשובה ככה. אני ילדת היומולדת של המיטה הזו!  הכל קורה כאן לכבודי, לבקשתי, למידותיי. אין לאן להגיע, ובטח שאין לאן למהר. זה מאפשר לי להתרווח אל תוך העונג, להתמסר באמת. לתת לתשוקה שלי להבשיל לפני שמתחילים לקטוף אותה, אם בכלל.

זה הופך אותי לאישה ששמחה לעשות אהבה בכל הזדמנות. אני יודעת שלא יופעל עלי שום לחץ, שאיש לא יאיץ בי או ידחק בי. להפך, שנינו שותפים בלעזור לי להשתחרר ממסורת נשית ארוכה של ריצוי וחוסר הקשבה פנימה.

וכך מעשה האהבה שלנו הוא רק מתוק, בלי שום חמיצות. אני רק מרוויחה, לא משלמת דבר. אין קצוות חדים, הכל רך ועגול. אפשר להפסיק בכל רגע, אפשר לעצור ורק להתחבק, אפשר לבכות, לצחוק, לצרוח, להיות…

זה גורם לי לרצות לשמח ולענג את אהובי בכל דרך. זה גורם לי לסמוך עליו, במיטה ומחוצה לה. זה עושה אותנו שותפים מעולים לחיים.

פעם סקס היה עבורי הדבר הלא-ממש-חשוב הזה, שלפעמים די נעים, ומשום מה חייבים לעשות אותו כל כמה זמן כדי להחשב "בסדר".

היום המיניות שלי היא כמעט בראש סדר העדיפויות. זה מספיק חשוב כדי לפנות לכך שעות רבות גם על חשבון עבודה. אבל אנחנו כמובן לא עושים את זה הכי זה "חשוב". זה פשוט המקום הכי שלם, שליו, מרגש, מענג… זו נקודת המפגש הכי קרובה שלנו, הכי מעצימה, מחזקת, מרפאת ותומכת.

ואלוהימא תעיד שאני לא כותבת את זה כדי להשוויץ. אני יודעת שעבור זוגות רבים המפגש המיני רווי מתח ותסכול. אני יודעת שגן העדן יכול להיות גהנום. ואחרי היסוסים רבים בחרתי בכל זאת לכתוב את זה, רק כדי לומר- יש דרך אחרת, זה יכול להיות באמת באמת נפלא.

 

הרי את (לא) מקולקלת

הרי את (לא) מקולקלת

את אומרת יותר מידי פעמים "לא בא לי", "אין לי חשק", "לא עכשיו"?

מה יהיה?

ניסית תרגילי נשימה? אולי יוגה? שמעתי שקונדליני יוגה מעלה את החשק.

חשבת על טנטרה? מדיטציה?

אולי משהו עם רצפת האגן?

אני מכיר מטפל מצוין.

אין לך תשוקה? את לא מצליחה לעמוד בביקוש ולספק את הסחורה?

אולי את פשוט לא מינית? קורה…

את הרי יודעת שיש לו צרכים…מה את מצפה שהוא יעשה?

זה בטח העומס, השחיקה, הגיל…

אולי את פשוט מדלגת. כן, מדלגת.

לא ממש בא לי עכשיו – דלגי

אני עייפה – דלגי, מה את כבדה

לא נעים ככה – דלגי, ככה הוא אוהב את זה

מהיר לי מידי – דלגי, לא נורא

אני צריכה רק חיבוק – דלגי, יהיה כיף

אבל יש לי מלא מה לספר לך – דלגי, מה את חופרת

אתה אוהב אותי? – ד ל ג י…

מה יקרה אם תפסיקי לדלג?

ידלגו אותך?

ש י ד ל ג ו !

כשאת מדלגת את עצמך ההשתקפות שאת מקבלת חזרה היא שאת לא חשובה.

כשאת מדלגת את עצמך אפשר להגיד לך שאת מקולקלת, שאת לא מספיק טובה…

וזה לא נכון!

את פשוט דילגת את עצמך יותר מידי, שזה הרג לך את התשוקה.

אז מה לעשות?

הקשיבי לגופך, הוא יודע בדיוק מה את צריכה. חיזרי להתחלה, לכי בצעדים קטנים, הפסיקי את הדילוגים.

אני תמיד שמח שבת הזוג שלי אומרת לי מה נעים לה ומה לא נעים. היא לעולם לא מדלגת על עצמה.

כך אני יכול להתענג מלענג אותה באופן מושלם.

ההנאה שלי לא שלמה כשההנאה שלה לא מושלמת.

כשהיא מדייקת אותי, אני מתעדן ומשתפר, כמו אומן, כמו נגן פסנתר.

כשהיא קשובה לגופה התשוקה שלה מתעצמת ואני נהנה מאישה מלאת חשק.

אישה, הגיע הזמן שתפנימי, את לא מקולקלת. את פשוט מדלגת.

גברים ונשים שרוצים שנשים תפסקנה לדלג את עצמן – שתפו.

עוברים למיניות קשובה.

שלכם,,

ניסים