מאת: סמדר מילר

סוד הפרח כמעט ונשכח. מעטים זוכרים את קסם הפיכתו מניצן לשושן. ומי שזוכר – חי בגן עדן של צוף מתוק.

כולנו נוצרנו ברחם. אין עוד מקום אחר בעולם שיכול לקסום יצור אנוש מאסופת תאים.
רק לאהבה יש כוח בריאה, והרחם היא כור אטומי של אהבה. הרחם פועמת בתדר אלוהי. במרכזה – ספיראלת היצירה, לנצח מתמירה ומרוממת, יוצרת, מתזמנת ומתזמרת. זה מרחב שמצמיח הרמוניה, שטווה את הרשת שבין כל היש.

הנרתיק הוא המבואה בואך היכל הקודש של האהבה. הוא הכי קרוב שניתן להגיע לאלוהות שבפנים, עד השער החתום של צוואר הרחם.

המשיכה הגדולה לדעת אישה היא הכמיהה לחזור לאחדות, לחדור אל האחד, להטמע באלוהות, באהבת נצח.

זהו כוח אדירים, שמניע את העולם. רק המגנטיות של הירח עולה בעוצמתה על זו של היכל הרחם.

וישנו הפרח. בכניסה למבואה. הוא שומר סף חכם ורגיש, שתפקידו לוודא שכל הבא בשערי המקדש – בא מאהבה, בא ביראה, בא בקדושה.

הפרח נם את שנתו, ואהבה מעוררת אותו. כשהוא מתעורר עליו תופחים ומתמלאים, צבעו הופך ורוד עז, וניחוחו מתוק ומשכר. עמוד העלי מזדקר, עלי הכותרת נפתחים, והוא פוער את פיו בשקיקה.
אומרים שמי שראה את פרח האהבה נפקח בפניו בהשתוקקות – לא ישכח זאת לעולם. זהו מעיין הנעורים.

רק אהבת אמת מעירה את הפרח, ויש לה אינסוף דרכים להיות מובעת – בהתבוננות עמוקה, במילים אוהבות, במגע קשוב, בנשימה. הפרח משתוקק להיות אהוב, נראה, נערץ. הוא רוצה שישירו לו, שיציירו אותו, שיביטו בו באהבה, שינשקו אותו ברוך. לעורר את הפרח לפרוח במלואו – זו אומנות.

ניסית פעם להאיץ בשושנה להיפתח? אתה עלול להרוס אותה כליל.

הפרח חי מחוץ למימד הזמן. הקצב בו הוא יפתח שרוי במיסתורין. לפעמים הוא נפתח מיד, לפעמים יש להרעיף עליו אהבה במשך שעות, אפילו ימים, עד שיבשיל. הייתי אומרת שנדרשת כאן סבלנות, אלמלא המילה היתה מכילה בתוכה את ה"סבל". להמתין ולהמתיק לפרח את דרכו להיפתח – זהו עונג.

סוד הפרח נשכח. רבים מנסים להאיץ בו, להרטיב אותו במקום לחכות לעסיס שנובע מתוכו, לבוא אליו לפני שפרח במלואו עוצמתו, לחדור אליו מבלי לחכות להזמנה. רבים שכחו שהוא פרח אהבה, ומנסים לגרות אותו באופן מכני, במקום לאהוב אותו. גם גברים וגם נשים, שכחו את סודו, והם חושבים וחושבות שניתן לעבור דרכו ללא אהבה מבלי לפגוע ולהיפגע.

הפרח הוא כה עדין. הוא אינו שומר סף קשוח. קל להדוף אותו. לדרוס אותו. לבוא אליו כדי לקחת, כדי לקבל, בשעה שיש לבוא אליו כדי לאהוב, להתפלל, ולהתברך.

מי שנזכר בסוד הפרח, מתאהב בו, ומטפח אותו באהבה – זוכה להיות מבורך. עטוף באהבה, הוא מהלך בעולם כמלך של אור.

רבבות תוים של עונג יודעים להתנגן בפרח. אינספור גוונים של רגש פורצים ממנו. הפרח הוא עולם ומלואו, ועשרות גלגולים לא יספיקו לך כדי לרדת לעומקו.

סוד הפרח מבקש להתגלות מחדש. בו אליו תמים, חדש, ומלא ענווה, והוא יתגלה בפניך.

אישה הרוצה לזמן לה גנן מיומן בהשקיית פרחים,  טוב תעשה עם תלמד את סוד הפרח בעצמה.

שנזכה ללבלב!