חברים, לא נמאס לכם קצת מהטיעון השחוק שאנחנו חיות ושנועדנו לצוד ולהרביע ולשרוד?

כל כך קל להשתמש בטיעון הזה שוב שוב בכל פעם כשאנחנו רוצים להסביר –

למה אנחנו רוצים לזיין כל מה שזזה

למה אנחנו בוהים בתחת ובשדיים בכל הגילאים,

איך זה שגברים בתפקידים הכי בכירים מוכנים לסכן ה כ ל ולא מצליחים להשאיר את הבולבול שלהם בתחתונים

למה קשה לנו בקשר זוגי עם אישה אחת

למה אנחנו ממהרים לחדור וצ'יקצ'ק לגמור,

למה קשה לנו להביע רגשות ולהקשיב

למה קשה לנו התקשורת עם המין השני

למה אנחנו רואים פורנו

ועוד ועוד…מוזמנים להוסיף בתגובות

אז אני רוצה להציע להוציא רשמית את הטיעון הזה מתוקף.

הוא פסה, עבר זמנו, נס ליחו, לא רלוונטי לתקופה, חל עליו חוק התיישנות והתעפשות.

אני חושב שהתרחקנו מספיק מהאדם הקדמון בשביל להשתמש בטיעון הזה.

בוקר טוב! אנחנו כבר לא צדים. אנחנו כבר לא בלחץ להתרבות, להיפך, אנחנו בלחץ לא להתרבות ואנחנו כבר בהחלט לא צריכים לשרוד (אולי בכביש בדרך לעבודה).

זה כמו שאנחנו לא משתמשים בטיעון שאנחנו ילדים, למרות שזה הרבה יותר קרוב ורלוונטי בהרבה מאוד מקרים.

אני חושב שהגיע הזמן להכיר בעובדת היותנו יצורים שמימים בעלי מודעות, יכולות מנטליות, רגשיות ורוחיות ללא גבולות ולהתחיל לתת לעצמנו את הכבוד הראוי.

אנחנו לא סוסים ולא בבונים וגם לא אריות או זברות. אנחנו בני אדם. אנחנו גברים.

כשנכיר בעובדה זו נכוון עצמנו קדימה ולא אחורה. למעלה ולא למטה. לעבר ההתפתחות ולא לעבר היותנו יצורים לא מפותחים מטבע הדברים.

שימור של הטיעון הזה רק מחליש אותנו ומונע מאיתנו התפתחות משמעותית לגבריות חדשה ומרהיבה.

כל הדברים המוזכרים למעלה הם תוצאה של גוף רגשי לא מפותח. בהיותנו יצורים רגישים, כולנו, גם הגברים הכי קשוחים, כשנלמד לזהות ולהכיל את הרגש שלנו אנחנו נעלה לרמת ההתפתחות הבאה.

פתאום נבין את האישה, התקשורת שלנו תשתפר פלאים ונהנה משיחה כנה, נרפה מהלחץ של סיפוק עצמי וסיפוק האשה ונחווה מיניות אחרת, ניפתח לשלל תחומים נפלאים, נהנה מעוד מאות ביטויים של עצמנו ומחופש לבטא אותם. רמת הלחץ מחרדת הפרנסה תרד ונאפשר לעצמנו לעסוק במה שאנחנו אוהבים, נהנה עם הילדים… ועוד ועוד.

התפתחות רגשית לא סותרת את הגבריות, להיפך, היא מעצימה אותה, מוסיפה לה יכולות. גבר מפותח רגשית יכול להמשיך כל פעילות גברית שהוא אוהב כמו למשל לעסוק בספורט, לאהוב כדורגל, אופנועים ומכוניות ולבטא את החלקים הפראיים שבו. ההבדל העיקרי שהוא מפסיק לעשות אותם מתוך הימנעות מלהרגיש וכך הוא הופך להיות חופשי ושלם.

אפשר להמשיך לזמר את הטיעון הקדום של ההישרדות, והציד, אם זה עושה לכם טוב, יחד עם זאת תדעו, זה משאיר אתכם במקום והאפשרות להתפתחות רגשית מחכה לכם בסבלנות עד שתסכימו.