זה דורש אומץ להקשיב, נסו פעם לשבת עם חבר ורק להקשיב לו. נסו לא להביע את דעתכם. נסו לא למלא את השקט שנוצר כשהוא לא מדבר. רק הקשיבו. כשהוא לא מדבר הקשיבו לשקט. הקשיבו 
לנשימה שלו, הקשיבו לנשימה שלכם. הקשיבו לקולות בתוך הראש שלכם. על מה אתם חושבים? האם אתם שלווים? האם אתם נבוכים, חסרי סבלנות? תנו לזה להיות. חכו רגע לפני שתדברו.
שימו לב שאלה שמדברים כל הזמן כדי למלא את השקט במילים הם הפחדנים הכי גדולים. רק שלא יהיה שקט ויגלו שאני בעצם לא כזה גיבור/חזק/יודע…
אתה חושב שאם אתה שותק ולא עושה משהו אז אתה בעצם אומר – אני לא יודע. ואם אתה לא יודע, אז מה אתה שווה? אם אתה לא יודע במיטה אז היא תזרוק אותך ותיקח מישהו שכן יודע.
להסכים להיות לא יודע
וזו המהות של מיניות קשובה – להסכים לאפשרות שאתה לא יודע. להסכים לא לדעת זה נוגד את כל מה שהחברה מלמדת אותנו. אם אתה לא יודע, תלמד, תקרא ספרי הדרכה, תלך לקורס. אל תיכנס למצבים שלא תדע איך להתמודד איתם. תכנן מראש, הסק מסקנות, למד מהלקחים. והנה, אני מופיע מולך ואומר לך משהו אחר. שמוט את הידיעה! הייה טמבל! דע להרגע, להשקיט את המחשבות, את התוכניות, שכח מהאסטרטגיות, מהמטרות ומהיעדים והקשב.
האם אתה מוכן להסכים לאפשרות שאתה לא יודע איך לענג את בת הזוג שלך, למרות שאתה איתה כבר לא מעט שנים? האם אתה מוכן לאפשרות שאתה לא יודע איך לגרום לה להגיע להרפיה מוחלטת, לאובדן שליטה ולאקסטזה במיניות? האם אתה מוכן לאפשרות שאתה לא מכיר את גבולות המיניות שלך עצמך? האם אתה מוכן לאפשרות שהיא בעצמה לא יודעת מה היא צריכה? האם אתה מוכן להיות? רק להיות?
ביננו, אתה באמת לא יודע ואין אף אחד שיודע. יש רק את הרגע שיודע. אז בוא נעצור את כל הידיעות ונקשיב לרגע. מה יש לו לומר?
איך מקשיבים לרגע?
כדי להקשיב לרגע יש לשהות בו בחוסר תגובה וחוסר עשייה. רק להיות. למי שמתרגל מדיטציה זה מאוד מובן ולכן אני ממליץ לכולם לתרגל מדיטציה. במדיטציה יושבים בחוסר עשייה ומתבוננים. הנה עולה מחשבה…וחולפת. הנה עולה רגש – עצב, כעס, שיעמום, חוסר סבלנות, ציפייה, אכזבה, קנאה… בכל רגע עולה בנו רגש. יש כאלה שמפחידים אותנו, יש כאלה שמחלישים אותנו. רגשות בלי סוף. אנחנו מכונה שמייצרת מחשבות, רגשות ופעולות כל הזמן. כפתורים נלחצים ואנחנו מגיבים.
הקשבה מאפשרת להתנתק מהתגובה האוטומטית. עולה מחשבה והנה עולה רגש אבל התגובה לא מגיעה מיד. אתה שוהה ברגע הזה. חווה את הרגש וגדל. חווית הרגש כשלעצמה היא היא ההתרחבות. היא היא הגדילה. המיכל גדל וכך היכולת להכיל את הרגש הזה. ילד לא יכול להכיל רגש ולכן הוא מביע את הרגשות שלו מיידית – רגע צוחק, רגע בוכה, רגע כועס, שובר משהו, שוב צוחק וכך עובר מרגש לרגש. תסתכלו פעם על ילד ותנסו לדמיין מבוגר שמתנהג כך. זה נראה כמו משוגע!
התגובה האוטומטית היא ההרגל
זאת הסיבה שהמיניות שלנו מתחילה להיות משעממת, לקונית, מונוטונית, שגרתית וכדומה. זאת הסיבה שבגללה אנחנו כבר לא רוצים מין. רוצים רק סקס. לפרוק ולהמשיך הלאה. המיניות הפכה להיות אמצעי לפורקן רגשות מצטברים שאנחנו לא יכולים לשאת יותר. הבעיה היא שזה פורקן לרגע. זה לא באמת פותר את הבעיה שאנחנו לא יודעים להכיל רגש או לנהל רגש.
כשאני נזכר בפעמים הראשונות שלי עם אישה, הפעמים המתוקות ביותר היו הטרום מיניות. שעות של נשיקות. שעות של ליטופים. שעות של החזקת ידיים. אינסוף תחושות ורגשות. היתה שם הקשבה. היתה שם אי – ידיעה. לשם אני רוצה לחזור. ואיך חוזרים לשם? עוצרים את כל הפעולות, את כל התגובות. מפסיקים את ההרגל. עוצרים ומקשיבים. אני רוצה להקשיב לתנודות הקלות ביותר. אני רוצה להיות נוכח בתחושה של מגע העור בקצות אצבעותי. לחוש את המרקם, הטמפרטורה, הדופק, הנשימה.
אני רוצה לתת לעצמי להתרגש, לתת ביטוי לרגשותי. לזהות אותם. אני רוצה להיות נוכח כשהדברים הקטנים קורים. לא לפספס אותם. כשאני נע מהר בביטחון של ידיעה אני מפספס את כל מה שקורה כאן ועכשיו.
מה הפרס?
או במילים אחרות בשביל מה לי כל זה? אני מעדיף לדעת מאשר להיות באי-ידיעה. אני רוצה פורקן. בשביל מה כל ההקשבה הזאת? הפרס הוא הגדילה, ההתרחבות וחוויה מינית ממרכזי אנרגיה גבוהים יותר. מענה מיידי לדחף מיני ופורקן משאיר אותנו במרכז אנרגיה ייצרי, חייתי, ילדי שדורש סיפוק מיידי. אין בזה רע אך אם אנחנו מבקשים לחוות מיניות ממרכזי אנרגיה גבוהים יותר, ההקשבה היא הדרך לשם.
שהייה בנוכחות ובהקשבה מאפשרת לחוות את הרגשות. כשאנחנו לא מגיבים לרגשות יכולת ההכלה שלנו מתרחבת מעצם השהייה. זיכרו שתגובה לרגשות היא בדרך כלל הימנעות משהייה ברגש. בעוד שפריקה משאירה אותנו במרכז האנרגטי הנמוך, התרחבות מאפשרת לנו לעלות למרכז אנרגיה גבוה יותר מהמרכז המיני, החייתי אל מרכז של רצון, הגשמה, ייעוד. החוויה המינית ממרכז אנרגטי זה שונה לגמרי.
כך הופכת המיניות לחוויה של התעלות במעלה מרכזי האנרגיה השונים שלכל מרכז האיכות המיוחדת שלו. גילוי של עולם חדש שלם של הנאות שלא היו נגישות קודם.
פרס נוסף הוא חיבור טוב יותר בין הנשי לגברי. בעוד שגברים מסוגלים לפרוק מהר, לנשים לוקח זמן להגיע לסיפוק. כשגבר מעלה את רמת הנוכחות שלו, השהייה וההקשבה שלו הוא מאפשר לאשה יותר זמן וכך הוא שוהה איתה יותר זמן במסע המיני שלה. נשים מעריכות מאוד את המחווה הזאת מצד הגברים. גבר שגובר על ייצרו, ושוב אני אומר, לא על ידי מאמץ, אלא על ידי שהייה פשוטה והקשבה, הופך להיות בסיס יציב להתעלות המינית של האשה ובכך הוא רוכש את אמונה.
בחוייה האישית שלי אני מרגיש הכי גבר כשהאשה שאיתי מאמינה בי וסומכת עלי. אשה שיכולה לסמוך על הגבר שלה יכולה להתמסר לגמרי לנשיות שלה ולבטא אותה באופן מלא, חופשי ופראי. אשה משוחררת במיטה היא אולי הדבר היפה ביותר שגבר יכול לזכות לקבל בעולם הזה.
ואולי חלקנו, הגברים עדיין פוחדים מהאשה הפראית הזאת… על כך פוסט נפרד בהמשך…
לסיכום
- הבסיס להקשבה היא להסכים לא לדעת
- הקשבה היא כלי להתפתחות והתעלות
- הפרסים למקשיבים הם התפתחות ונימפה במיטה!
בהצלחה!
מיניות קשובה 
ניסים, אני קורא לא מעט מהחומרים שלך, וגם כאן אני שם לב שהנושא נוגע בשני המינים, כי על תקשורת אנחנו מדברים, לדעת להקשיב, למילים, לתנועת הגוף, לקצב הנשימה ולשקט הפנימי והחיצוני שמביע המון כשמקשיבים גם לו. אולי כי אתה גבר, והנוכחות הזו מאוד חזקה אצלך, אבל אני מרגיש שהבלוג הזה עשה ״חצי עבודה״ התוכן פנה לגברים, הוראות הפעלה לגוף הנשי, ולא השמיע את הקול הנשי הנוכח והמשמעותי בתקשורת המקרבת, זה מאוד חשוב, אבל אי אפשר להשאיר את הצד הנשי במקום הפאסיבי המקבל, למרות שזו האיכות של האישה, אך יחד עם זאת יש גם נשים פחות טובות במיטה, פחות מקשיבות ומחוברות לעצמן, פחות מקשיבות לבן זוגן במיטה ומחזיקות את הריכוז כדי להגיע ליעד הנכסף האורגזמה הנשית! מבחינתי האורגזמה הנשית חשובה כמו האורגזמה הגברית (שים לב שלא אמרתי השפיכה הגברית), לא יותר ולא פחות, ובכלל מה שווה אורגזמה מכנית אם אין חיבור/תקשורת/עוצמה ריגשית… לכן בתוך הדו שיח הרחב והעמוק שהגבר והאישה נמצאים בו לא ניתן להתעלם מצד אחד ולהניח את כל כובד האחריות על הצד השני.
לסיכום, ויש לי עוד הרבה להגיד על עצמי אבל זה לא רלוונטי, אשמח לקרוא על ״תפקידה״ של בת הזוג בדו שיח שדיברת עליו.
תודה על החומרים המעולים שאתה כותב
אהבתיאהבתי
כיף לשמוע גבר בתודעה כזו. בתחושה שלי במיניות כמו בכל דבר בחיים התנועה היא הקשבה מתוך פליאה, אם מצליחה להיות בהווה – כל תנועה שקוראת מובילה לזו שאחריה וכך נוצר הפלא…. כל מפגש שמגיע מתוך הקשבה אל הפלא המתהווה, הוא סיפור משמח וענג. ❤
אהבתיאהבתי
מקסים. הרגשתי שבן זוגי כתב את המילים האלה עבורי. תודה לך!
אהבתיאהבתי